בש"פ 6869/08 מדינת ישראל נ. מוחמד אבו אל הווא

המשיב ואחיו עומדים לדין בבית-המשפט המחוזי. הם מואשמים בעבירות של חבלה מחמירה ונסיון פציעה בנשק קר.

על-פי הנטען בכתב-האישום, ביקשו המשיב ושותפו לגבות חוב, שלטענתם המתלונן חייב להם, ועשו זאת תוך כדי שימוש בכוח ושימוש בסכין, בקרש, ובמוט ברזל. הם חבלו בו בצורה קשה. שתי ידיו של הנפגע נשברו. למשיב הרשעות קודמות ובהן גם הרשעה בעבירה הנגועה באלימות קשה. חרף כל אלה – ומחמת התמשכות ההליכים – הורה בית-המשפט העליון לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי פעל כהוראת בית-המשפט העליון ומצא כי על המשיב להציע מסגרת של מעצר-בית מלא עם פיקוח. המשיב לא עשה כן ותחת זאת הציע לשהות בביתו אך בשעות הלילה, הצעה שאין בה די בנסיבות הקשות של המקרה ולאור המסוכנות הרבה הנגלית לכאורה ממעשיו של המשיב, שהיה מעורב בעבר בעבירות של אלימות ומואשם בתיק הנוכחי באלימות קשה, חמורה ומסוכנת. בית-המשפט המחוזי ציין בהחלטתו – חרף המסוכנות הגבוהה – כי המשיב יוכל במסגרת הצעתו להיות נתון בביתו בכל שעות היממה תחת פיקוח וגם יוכל לבקש לאפשר לו לצאת לעבודה במקום מוגדר תחת פיקוח. החלטה זו הקלה עם המשיב מאוד.

כיון שהמשיב לא בא עם כל הצעה עד כה, וגם היום לא עשה כן, יש מקום להאריך את מעצרו לתקופה של 90 ימים שראשיתה מיום 11.8.2008 או עד למתן פסק-דין בעניינו – הכול לפי המוקדם מביניהם.

המשיב יוכל להשתחרר אם יקיים אחר התנאים שצויינו בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 29.7.2008. על-מנת לעשות כן יהיה עליו לפנות לבית-המשפט המחוזי ברגע שיגמור בדעתו לקיים את אותם תנאים.

בכפוף לכך, אני מורה איפוא כבקשת המדינה.