בש"פ 6875/06 שמשון סיטרין נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: התפרעות, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ושהיה בשטח סגור. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית-משפט זה התקבל, והעורר שוחרר למעצר בית.

בתאריך 25.7.06 נמצא העורר מפר את צו בית-המשפט, שעה שהתהלך ברחובות ירושלים. בעקבות אותו אירוע, שוחרר העורר כנגד הפקדתה של ערבות עצמית, בה התחייב להקפיד לקיים את צו בית-המשפט. אולם, לאחר ימים ספורים בלבד, הוא שב והפר אותו, והפעם נמצא בשעת לילה מאוחרת נוסע ברכב סמוך לעיר חדרה. בשני המקרים נתן העורר הסבר ראשוני למעשיו, אולם בהמשך בחר לשמור על זכות השתיקה.

בעקבות כך, פנתה המשיבה לבית-משפט קמא בבקשה לעצור את העורר, ומשבקשה זו נענתה, הוגש הערר שבפני.

מלכתחילה, היה ברור כי לעבירות שיוחסו לעורר נודעת חומרה יתרה, וככאלה הן מצדיקות את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים. ואם חרף זאת הוחלט להסתפק בעניינו בחלופת מעצר, היה זה מחמת גילו הצעיר, החשש שמשפטו יארך זמן רב, ובעיקר, חוות דעתו של שירות המבחן לפיה רמת הסיכון למעורבות נוספת של העורר בפלילים או הפרה של תנאי השחרור הינה נמוכה. העובדה שהעורר נצא מפר פעם ועוד פעם את תנאי השחרור, יש בה כדי ללמד כי לפחות בתחום זה נתבדתה הערכתו של שירות המבחן. מאידך, התאמת חלקה האחר של אותה הערכה, היינו, שהעורר לא חזר לעסוק בפלילים.

אודה, כי ההחלטה בערר זה עוררה אצלי לבטים לא מעטים, הואיל ומול החשש שהעורר ישוב וימעל באמונו של בית-המשפט, ניצבת העובדה האחרת, היינו, שמדובר באדם צעיר ששהייה ממושכת בכלא לא תיטיב עימו. זאת ועוד, אף שהעורר הפר את צו בית-המשפט, ובכך אני רחוק מלהקל ראש, בסופו של יום לא היו אותן הפרות כרוכות בביצוען של עבירות נוספות, ואפשר שלהפרות אלו קשר הדוק לתקופה הממושכת שבה מתנהלים ההליכים בעניינו. כל אלה יחד הובילוני למסקנה, כי ראוי להעניק לעורר הזדמנות נוספת, אחרונה, ובלבד שמי שנטל על עצמו בשעתו את מלאכת הפיקוח – הרב ד"ר חנוך הרבסט – יסכים לשוב ולקבל את העורר תחת חסותו. אם תינתן הסכמתו של הרב הרבסט, ישוחרר העורר למעצר בית בקיבוץ שעלבים, ויחולו עליו כל תנאי השחרור המקוריים וההקלות שניתנו לעורר בהמשך הדרך. אם ידחה הרב הרבסט את ההצעה, יוכל העורר להציע חלופה אחרת, ואם זו תמצא ראויה, ניתן יהיה לשחררו בתנאים שיקבע בית-המשפט המחוזי. כדי להסיר כל ספק אני טורח להבהיר, כי מקובלת עלי השקפת המשיבה לפיה החלופות המוצעות כיום – פיקוח של מר רפפורט או אביו של העורר - אינן חלופות ראויות.