בש"פ 6877/03 מוחמד ג'ורבאן נ. מדינת ישראל

העורר, יחד עם שלושה אחרים, מואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בכתב-אישום המייחס להם עבירות של החזקה וסחר בנשק. בית-המשפט המחוזי קבע, כי מצויות ראיות לכאורה מספיקות כנגד כל הארבעה, זאת מבלי לפרטן, והורה על מעצר כל הארבעה עד תום ההליכים המשפטיים, תוך שציין כי לא כל הארבעה היו הפעילים הישירים, אך כולם היו מעורבים בעבירות שיוחסו להם.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי, בגדרו טען העורר, תוך התייחסות לכל אחד מהאישומים שיוחסו לו, להיעדר תשתית ראייתית מספקת.

אכן אין חולק, כי העורר התקשר ישירות עם הסוכן הסמוי, אלא שעל-פי הנטען בכתב-האישום, הוא היה האיש מאחורי הקלעים, והוא זה שהפעיל את המתקשרים הישירים. בעניין זה, סומכת המדינה את ידיה על מכלול הראיות, אשר ראשיתו (האישום הראשון) בנוכחות העורר בבית שבו בוצעה העסקה, ובשני אישומים אחרים בהם מתקשרים שותפיו בכתב-האישום – המתקשרים הישירים – עם מפעילם, כאשר על-פי הראיות שבידי המדינה, הטלפון הנייד שבידי המפעיל הוא זה השייך לעורר, ובאישום נוסף העורר הדריך את הסוכן כיצד להגיע לבית שבו שהו השותפים לכתב-האישום, שעימם כאמור נקשרו העסקאות באופן ישיר. אלא שכנגד מכלול זה, מצויות ראיות המחלישות מכלול זה. לעניין הנוכחות, שבפרשייה הראשונה, העורר לא היה היחיד שנכח באותו בית, והסוכן מעיד כי בעלי דברו ביקשו אותו לסור הצידה ולא לדבר בנוכחות בני-המשפחה האחרים, ובכללם העורר. לעניין השיחות בטלפון שלו, שהיא בוודאי ראיה לכאורית כבדת משקל, הצביע הסניגור על ראיה בתיק, ממנה עולה שבאותו טלפון, בשיחה עם הסוכן, עשה שימוש אדם אחר. על רקע זה, ההדרכה לבית שהדריך העורר את הסוכן, מאבדת מכוחה הראיתי, ועל-כל-פנים, אינה מספקת.

משנחלש מכלול הראיות, יש לקבל את הערר ולשחרר את העורר בחלופת מעצר.

תנאי השחרור יקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

עד לקביעת תנאים אלה, ומילוי אחריהם יישאר העורר במעצר.