בש"פ 6879/03 רפי ג'אבר נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק. על-פי הנטען בכתב-האישום, בשעה שנסעו חביב מסארוה וג'אבר עבד אלג'אבר במכונית, יצא העורר – שהיה מסוכסך עם משפחת עבד אלג'אבר – מרכבו, וירה לעבר השניים מספר יריות, שכתוצאה מהן נפצעו שני נוסעי המכונית.

העורר היה מוכר לשניים, והם זיהו אותו כיורה, תוך מתן תיאור מפורט על מקום הירי, ציון מרחקים וכיוצא באלה.

לבקשת המדינה נעצר העורר עד לתום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי עדויות המתלוננים הן ראיות-לכאורה המספיקות למעצר. העורר, שהצטייד בחוות-דעת של מומחה לפלסטיקה, אשר הראה, בהסתמך על מקום הירי והתיאור המפורט של המתלוננים, כי באותו איזור לא יכלו כלל לזהותו כשהוא יורה, הגיש בקשה לעיון חוזר. בקשתו נדחתה, ובית-המשפט המחוזי ציין, כי המתלוננים, המכירים היטב את העורר, זיהוהו לא רק בעת הירי – שלב שאליו מתייחסת חוות-הדעת – אלא גם מייד לאחר הירי.

מכאן הערר שבפנַי, בגדרו חזר העורר על טענותיו בבית-המשפט המחוזי. לא מצאתי באלה עילה להתערב בקביעת בית-המשפט המחוזי, שכן די היה בנסיבות העניין, ולמצער, בזיהוי לאחר הירי, כדי להצדיק את המסקנה שהראיות-לכאורה מספיקות למעצר.

עוד ציין בית-המשפט המחוזי, שהורה על מעצר העורר, כי ירי ברחובה של עיר, לנגד הקורבן המיועד, העשוי לפגוע באנשים אחרים כפי שאומנם אירע, הוא כה מסוכן, עד כי מלמד הוא, שלא ניתן יהיה להסיר את החשש למסוכנות על-ידי חלופת מעצר. ואכן, נסיבות ביצוע העבירה בענייננו מחייבות את המסקנה אשר הגיע אליה בית-המשפט המחוזי.

הערר נדחה, איפוא.