בש"פ 6881/05 מדינת ישראל נ. פלוני

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 29.7.05 או עד מתן פסק הדין בעניינו - המוקדם מביניהם - בתפ"ח 775/04 בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

כנגד המשיב הוגש, ביום 29.10.04, לבית המשפט-המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977(להלן: החוק), עבירה של רצח, לפי סעיף 300 לחוק וסיוע לאויב במלחמה לפי סעיף 99 לחוק.

על-פי הנטען בכתב האישום, התקשר המשיב עם ראש חוליה בזרוע הצבאית של ה"חמאס" (להלן: אחמד), והציע לו דירה השייכת לאביו בה יוכל להכין מפגע מתאבד ולארגנו לצאת אל מקום הפיגוע ההמוני בירושלים, אשר תוכנן להיות "קפה הלל". לפי הנטען, בשעות הערב הביא אחמד את המפגע המתאבד והמשיב הכניסו לדירה ושמר על פיתחה, בעוד אחמד הלבישו בחגורת הנפץ. לאחר זאת, יצא אחמד עם המפגע המתאבד לדרך והראה לו היכן להתפוצץ. אז, ירד המפגע המתאבד מהרכב, הפעיל את חגורת הנפץ וגרם למותם של שבעה אנשים ולפציעתם של 64. לפי הנטען בכתב האישום, בכך, רצח המשיב שבעה בני אדם וניסה לרצוח 64 על ידי פציעתם, בהיותו מבצע בצוותא עם אחרים, תוך שהוא עושה מעשים לביצוע הרצח. וכן עשה המשיב, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו בישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה פירטה המשיבה את עיקרי הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, ואת עילות המעצר.

ביום 8.11.05 החליט בית-המשפט המחוזי, להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משעברו תשעה חודשים והמשיב נתון במעצר, ומשלא נסתיים משפטו, הוגשה הבקשה שבפניי להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

לטענת בא כוח המבקשת, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב עקב חומרת המעשים המיוחסים לו, אין מנוס אלא להאריך את מעצרו לתקופה של 90 ימים נוספים. בנוסף, לטענתה, העיכוב בניהול התיק נבע מההמתנה לעדים השותפים במסגרת הלכת קינזי. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקשת, כי אין כל חלופת מעצר אשר יכולה לענות על מסוכנותו, וכי נוכח העונש החמור הצפוי למשיב – אם יורשע בעבירות המיוחסות לו- קיים חשש מובנה להימלטות מדין.

מנגד, טענה באת-כוח המשיב, כי משפטו של המשיב לא מתנהל בסדר ובקצב הראוי, ובמשך התקופה שחלפה ועד היום נשמע רק עד תביעה אחד, ומכאן שאין בטחון שבשלושת החודשים המבוקשים יסתיים משפטו של המשיב, ועל כן מבקשת באת-כוח המשיב לשחררו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

לעניין הארכת מעצר עם תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, לפיה נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראה בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג, תק-על 2002(4) 48; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר, תק-על 99(3) 585; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני, תק-על 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תק-על 2003(1) 20 ).

במקרה שבפני, שוכנעתי, כי לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיב, המעידות על מסוכנותו הרבה, ולאור קיומן של הראיות לכאורה, נראה, כי מקרהו של המשיב נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים את הארכת המעצר. (ראו בש"פ 1455/05 מדינת ישראל נ' פלוני , תק-על 2005(1), 2646 )

בנוסף, בית-המשפט המחוזי, קבע שני מועדים נוספים לשמיעת הראיות בחודש ספטמבר 2005, ויש להניח כי מועדים אלו אכן יספיקו לסיום שמיעת התיק כולו.

לפיכך, אני מחליט בזה לקבל את הבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.7.05 או עד מתן פסק הדין בעניינו - המוקדם מביניהם - בתפ"ח 775/04 בבית-המשפט המחוזי בירושלים.