בש"פ 6881/08 זידאן בן סלים אלאנבארי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), אשר בה נדחה ערר של העורר על החלטת בית משפט השלום בחדרה לעצרו עד תום ההליכים.

2.

על פי כתב אישום שהוגש נגדו, העורר נהג ברכב, יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, שאותו ביקשה המשטרה לעצור לבדיקה. במקום למלא אחר הוראת המשטרה, האיץ העורר את מהירות הרכב ונסע לכיוון השוטר שסימן לו לעצור באופן שאילץ את השוטר לקפוץ לצד הדרך. משנעצר הרכב, נמצאה בו כמות גדולה של סמים מסוג חשיש.

3.

בית משפט השלום בחדרה קבע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מסוכנות סטטוטורית למעצר עד תום ההליכים. משלא הצליח העורר לסתור את החזקה, הורה בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו. עוד הוסיף בית משפט השלום כי נסיבות האירוע המיוחס לעורר מצביעות על מסוכנות של ממש וחשש לשיבוש הליכי משפט, אשר אינם מאפשרים לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר, אשר נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע כי נסיבות העניין מובילות למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר המקימות עילת מעצר עד תום ההליכים. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי ניסיונו של העורר לברוח ממחסום המשטרה מלמד כי לכל הפחות שימש העורר כחוליה בשרשרת של עבירת סמים, ועל-כן אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אף בהינתן תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן, לא היה מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

4.

העורר טוען כי טעה בית המשפט המחוזי שקבע כי קיימות כנגדו ראיות לכאורה ומבקש לייחס את הסמים שנתפסו ברשותו לנוסע שהיה איתו ברכב אך הצליח להימלט. עוד מבקש העורר להיבנות ממקרים אחרים אשר משליכים לטענתו על המקרה דנא. לא מצאתי בטענות אלה ממש. יש במעשים המיוחסים לעורר די כדי להקים את חזקת המסוכנות – חזקה אשר לא נסתרה – ואין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יתרה מזאת, התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן אינו מצביע על חלופה ראויה למעצר, כך שאפילו אם היה מקום לשקול חלופת מעצר לא היתה בנסיבות העניין אפשרות לשחרר את העורר.

אשר על כן, הערר נדחה.