בש"פ 6882/11 ישראל אוחנה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסים לעוררים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (ביחס לעורר 1 בלבד). לפי פרטי האישום הראשון , בקטטה שפרצה בין שתי חבורות צעירים על חוף הים באשדוד, נדקר צעיר (להלן: המתלונן ) על-ידי חבריו של העורר 1. עוד באותו לילה, התקשרו חבריו של המתלונן לאחד מהתוקפים או למי מחבריהם, ואמרו להם להגיע לפארק מג'יק באשדוד על-מנת "לסגור חשבון" על דקירת המתלונן. בעקבות שיחת הטלפון, קשר העורר 1 קשר יחד עם חברים נוספים להגיע לפארק, ולפצוע את חבריו של המתלונן. כשהגיעו העורר 1 וחבריו לפארק, פרצה קטטה בינם לבין חברי המתלונן, שבמהלכה העורר 1 וחבריו היכו אותם ודקרו אותם בכל חלקי גופם (להלן: האירוע בפארק מג'יק ). בסמוך לאחר מכן, נמלט העורר 1 מהמקום. לפי פרטי האישום השני , העוררים השתתפו בקטטה נוספת שפרצה בין קבוצת חבריהם לבין קבוצת צעירים אחרת (להלן: המתלוננים ) בפארק לכיש (להלן: האירוע בפארק לכיש ). במהלך הקטטה, תקפו העוררים את המתלוננים באמצעות אבנים, ומקלות, ודקרו אותם בכל חלקי גופם באמצעות סכינים וחפצים חדים נוספים. בסמוך לאחר מכן, נמלטו העוררים, כשהם מותירים את המתלוננים מוטלים על הארץ ומתבוססים בדמם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררים ביצעו את העבירות המיוחסות להם. בין היתר, נמצא כי שמו של העורר 1 עלה פעם אחר פעם בהודעות השונות כמי שדקר באירוע, ואף הנהיג את חבורתו. עוד נקבע כי העורר 2 זוהה על-ידי עדי ראייה כמי שדקר באירוע, וכן על סמך ראיות זיהוי פלילי שקושרות אותו לאירוע (בין היתר, חולצה מגואלת בדמו של העורר 2 ובדמו של אחד המתלוננים). כמו-כן, העורר 2 נקלט בעין מצלמות האבטחה של תחנת דלק בקרבת מקום, כשהוא שוטף את ידיו המגואלות בדם. על רקע המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעוררים, שלל בית המשפט אפשרות של שחרורם לחלופת מעצר, והורה על מעצרם עד תום ההליכים.

3.

לשם השלמת התמונה יוער כי עניינם של מעורבים נוספים בפרשה, נידון לאחרונה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6125/11, 6199/11, 6208/11 מיום 19.9.2011; ראו גם החלטתי בבש"פ 6782/11 מיום 25.9.2011). הערר שהגישו שלושה מעורבים נוספים בפרשה נדחה בכל הקשור לטענותיהם בנוגע לחומר הראיות. עם זאת, בית המשפט (השופט א' רובינשטיין ) הורה לבית המשפט המחוזי לאפשר לשניים מהמעורבים להשמיע את טענותיהם בנוגע לאפשרות לשחררם לחלופת מעצר, מבלי שהביע עמדה ביחס לאפשרות לשחררם לחלופת מעצר לגופה.

טענות הצדדים

4.

העוררים טוענים כי בית המשפט קמא התעלם מראיות שהוצגו בפניו, שיש בהן כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית שנקבעה בתיק. בנוגע לעורר 1, נטען כי שמו לא הופיע בראיות שאליהן הפנה בית המשפט קמא בהחלטתו. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא דן בטענת הפליה שהועלתה ביחס למעורבים אחרים בפרשה. בדיון שנערך לפניי, הסכים ב"כ העוררים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר 2, ומיקד את טענותיו בעניינו לשאלת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לדבריו, לא ניתנה למי מהעוררים האפשרות לטעון לעניין המסוכנות והאפשרות לשחררם לחלופת מעצר. כמו-כן, בעניינו של העורר 2, שהוא קטין, לא הוגש תסקיר מעצר עדכני, אלא נעשה שימוש בתסקיר מעצר שהוגש במסגרת תיק אחר. אשר על כן, מבקש העורר 2 שנורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, והחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.

5.

המדינה, מצידה, סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. בהתייחסות כתובה שהוגשה בעניינו של העורר 1, מפנה ב"כ המדינה לחומר הראיות נגדו בשני האישומים (האירוע בפארק המג'יק והאירוע בפארק לכיש). ב"כ המדינה אינה סבורה כי יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם בחינת חלופת מעצר, על רקע המסוכנות הברורה הנשקפת מהמעשים המיוחסים לעוררים. לדבריה, ההחלטות הקודמות של בית משפט זה בנוגע לנאשמים נוספים בפרשה קבעו באופן נחרץ שאין מקום לשחרר אותם לחלופה כלשהי על רקע המעשים המיוחסים להם.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה (ביחס לעורר 1 בלבד)

6.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה בתיק ושמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לעורר 1, כלהלן:

(א) האירוע בפארק מג'יק: שמו של העורר 1 מוזכר על-ידי אוחיון כמי שהנהיג את החבורה במהלך הקטטה ודקר אנשים בעצמו בקטטה ברובע י"ב (תמלול שיחתו עם אוחיון עם מדובב מיום 8.7.2011, בעמ' 22). העורר 1 לא מסר גרסה ושתק בחקירתו (הודעות העורר 1 מיום 7.7.2011,

13.7.2011 ו-17.7.2011).

(ב) האירוע בפארק לכיש: העורר 1 לא הכחיש בחקירתו שנכח במקום האירוע, וטען כי ראה קטטה, אך לא נטל בה חלק ונסע הביתה במונית בשעה 3:00-3:30 לפנות בוקר. בהמשך, שמר על זכות השתיקה (הודעת העורר 1 מיום 7.7.2011, ש' 5-4; הודעת העורר 1 מיום 13.7.2011). לפי נתוני תקשורת, מאוכן העורר 1 בקרבת פארק לכיש בין השעות 4:07-3:19 לפנות בוקר. העורר 1 זוהה על-ידי עד ראייה כמי שנכח במקום ורץ לכיוון המכות (הודעת אוראל דניאלס מיום 6.7.2011, ש' 49-47, 67-66). אוחיון מזכיר את שמו של העורר 1 כחלק מאלה שנכחו ב"בלאגן" בפארק לכיש (תמלול שיחתו של אוחיון עם מדובב מיום 8.7.2011, בעמ' 33). חברתו לשעבר של העורר 1 מספרת כי אימו של התקשרה אליה וביקשה ממנה לשקר לחוקרי המשטרה ולומר להם כי העורר 1 היה עימה בעת האירוע בפארק לכיש (הודעת עדן אטיאס מיום 10.7.2011, ש' 84-70). שמו של העורר 1 מוזכר על-ידי אחד המעורבים באירוע כמי ש"חטף" מכות, הרים קרש ו"נתן בראש" (תמלול תשאולו של אלירן פרץ מיום 12.7.2011, בעמ' 3).

אשר על כן, לא מצאתי ממש בטענות העורר בכל שאמור בקיומן של ראיות לכאורה, ודינן – להידחות.

חלופת מעצר

7.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון בבקשת המעצר בבית המשפט המחוזי מיום 14.8.2011, נראה כי לא ניתנה לעוררים הזדמנות לטעון לעניין המסוכנות, והאפשרות לשחררם לחלופת מעצר. המדינה אמנם לא חולקת על כך שנפל פגם בהליך בשל כך שלא ניתנה לעוררים הזדמנות להשמיע טענות בנושאים אלה, אך להשקפתה לגופו של עניין לא ניתן יהיה להורות על חלופת מעצר בנסיבות אלה, ולכן אין מקום ל"הליך סרק". עמדתה של המדינה אינה נראית לי כלל ועיקר. גם בעידן של "בטלות יחסית" אין הצדקה לפגיעה בזכויות דיוניות של נאשמים, גם אם הדבר כרוך בקיומה של ישיבה נוספת בבית המשפט המחוזי.

8.

בנסיבות אלה, אני סבור כי יש מקום לאפשר לעוררים להשמיע טענות בשאלת עילת המעצר וחלופת המעצר, מבלי שאני נוקט עמדה ביחס לאפשרות לשחררם לחלופה קודם שישמיעו טענותיהם ותינתן החלטת בית המשפט המחוזי (השוו – כאמור – להחלטתו של השופט א' רובינשטיין בעניינם של מעורבים נוספים בפרשה, מיום 19.9.2011).

סיכומם של דברים – הדיון בבקשת המעצר יוחזר לבית המשפט המחוזי. ב"כ העוררים יוכל לטעון לעניין האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, ובית המשפט יפעל כחכמתו. הואיל והעורר 2 הוא קטין, אני מורה על הגשת תסקיר מעצר עדכני בעניינו שיוגש לבית המשפט המחוזי עובר למועד הדיון שייקבע בהקדם, בהתאם ליומנו של בית המשפט המחוזי.