בש"פ 6885/97 מדינת ישראל נ. אפרים תוהמי

1.

שני המשיבים הואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח בכוונה תחילה. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המדינה. משיב מס' 2 ערר לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, ועררו נדחה. לקראת תום שנת המעצר הוגשה בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים. בבקשתה ציינה המדינה כי "הסתיימה פרשת התביעה, למעט עדותה של עדה אחת. הסתיים משפט הזוטא, למעט מתן ההחלטה, ובית המשפט הצליח לפנות ארבעה מועדים לשמיעת פרשת ההגנה במהלך חודש נובמבר. נוכח האמור, יש להניח כי תקופת המעצר המתבקשת בזאת לא תספיק לסיום המשפט, ותידרש הארכה נוספת".

2.

ביום 5.8.97 נענה השופט קדמי לבקשת המדינה, והאריך את מעצרם בשלושה חודשים מיום 8.8.97 ועד 7.11.92, או עד למתן פסק הדין בעניינם. הכל לפי המועד המוקדם יותר.

בהחלטתו ציין השופט קדמי:

"אכן, מעשה הרצח - עם כל חומרתו כשלעצמו ונקיעת הנפש מנסיבות התרחשותו - אינו משתלב באורח חייהם של המשיבים, ומהווה תופעה חריגה ויוצאת דופן לגבי כל אחד מהם; ולנוכח עברו ואישיותו של כל אחד מהשניים אין בסיס לחשש כי יחזרו על המעשה או שיכשלו במעשה עבירה אחר כלשהו בהקשר לפרשה שבגינה הם עומדים לדין.

כל עדי התביעה כבר נשמעו - פרט לאשתו של המשיב מס' 1 - ולא שמעתי טענה כי יש מקום לחשש שמא מי מהמשיבים ינסה להדיח עדים, שכבר נשמעו או שעומדים להישמע כעדי הגנה, למסור עדות שקר".

ואף על פי כן האריך כאמור השופט קדמי את מעצרם של המשיבים עקב החשש שהמשיבים יתאנו איש לרעהו או למשפחת רעהו, ובמיוחד במשקלו של הסיכון של המלטות מן הדין, בהתחשב בחומרת הענוש הצפוי למשיבים, שהוא מאסר עולם חובה, אם ימצאו חייבים בדינם. אכן, מציין השופט קדמי "ככל שמתארכת תקופת המעצר - ועמה מתעצמת הפגיעה בזכות היסוד של המשיבים לחירות - כך נוטה הכף לזכותה של 'חלופת מעצר', על אף שיש עמה - מטבע הדברים - נטילת סיכון". אולם "בשלב זה של ההליכים, עדיין נוטה הכף לחובת המשיבים; ובעימות שבין הנקיטה במעצר דווקא לקידום פניו של סיכון ההמלטות מהדין, לבין החובה להקטין ככל שניתן את מידת הפגיעה בזכות היסוד של חירות הפרט - עדיין

גובר השיקול הראשון". בשולי ההחלטה הוסיף השופט קדמי כי "המזכירות תעביר העתק החלטה זו לאלתר לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.

ביום 18.8.97 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים לדיון. אולם בית המשפט הוסיף תאריך אחד נוסף (6.11.97) על ארבעת התאריכים שנקבעו קודם לכן לדיון (2.11, 3.11, 16.11, 19.11). זאת תוך הערכה כי די בתאריכים אלה כדי לסיים את שמיעת הראיות בתיק. עוד הוסיפה יושבת ראש ההרכב בבית המשפט המחוזי כי:

"אני תמהה על הבקשה להקדמת הדיון. כפי שידוע היטב לצדדים - ההרכב אינו מתכנס לפני 1.11.97. בחודשים ספטמבר-אוקטובר יכהנו שופטים אחרים, במקום אחד משופטי המותב הקבועים. ברור כי לא ניתן להמשיך בשמיעת התיק, שלא בהרכב שהתחיל בשמיעתו. נעשה מאמץ והוזזו תיקים אחרים כדי לאפשר שמיעתו של תיק זה במועדים המוקדמים ביותר בחודש נובמבר. לפיכך, למעט הוספת התאריך 6.11.97

- הבקשה נדחית".

נשיא בית המשפט המחוזי הוסיף החלטה משלו, בה קבע כי אין לו מה להוסיף על החלטתה של יושבת ראש המותב.

4.

ביום 7.10.97 נתן בית המשפט קמא החלטה במשפט הזוטא בעניינו של משיב מס' 1.

הדיון שאמור היה להתקיים ביום 2.11.97 התבטל, מסיבה אישית הקשורה לאחד משופטי ההרכב. ביתר התאריכים שנקבעו נשמע הדיון, שבמהלכו הסתיימה עדותו של נאשם מס' 1, ונאשם מס' 2 נמצא בעיצומה

של חקירה נגדית. שתי הישיבות האחרונות (16.11 ו- 19.11) התקיימו לאחר החלטתו של השופט חשין מיום 5.11.97 בבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לשנה פעם שנייה. בהחלטה זו החליט השופט חשין להאריך את מעצרם של המשיבים עד ליום 25.11.97. בהחלטתו ציין השופט חשין את העובדה כי המשפט נקבע לשלושה מועדים, וכי בתתו דעתו "למספר עדי ההגנה ששני הנאשמים מבקשים להעיד בבית המשפט... קשה להניח כי המשפט יסתיים במועד ההארכה המבוקשת עתה". כן כתב השופט חשין כי הוא מניח כי עד ליום 19.11.97 "יחליט בית המשפט המחוזי על קביעת מועדים נוספים לשמיעה. ואם תתבקש הארכת מעצר נוספת יוחלט באותה בקשה על-פי מצב הדברים שיהיה קיים אותו יום".

5.

בפניי מצויה עתה הבקשה השלישית להארכת מעצרם של המשיבים. בבקשתה מציינת המדינה כי בתום הישיבה שהתקיימה ביום 19.11.97 הוסיף בית המשפט קמא שלושה מועדים לשמיעת התיק: 23.11, 25.11, 26.11. בעת הדיון בבקשה הודיעה באת כוח המדינה כי נוספו בינתיים שני מועדים נוספים, 15.12 ו- 16.12.

6.

אין כל ספק כי בשלושת התאריכים הקבועים לדיון ביום מתן החלטה זו לא יסתיים הדיון בתיק. רק כדי לסבר את האוזן, אציין כי משיב 1 אמור להעיד 16 עדי הגנה ומשיב 2 ישמיע 7-6 עדים. כל זאת בלי להביא בחשבון ימי סיכומים וחלוף הזמן עד למתן פסק דין במשפט סבוך ורב היקף.

7.

מודע אני לעומס התיקים הרב הרובץ על כתפיו של בית המשפט קמא, אולם מאידך גיסא לא ניתן לעשות

פלסתר את הוראת החוק ואת זכויותיהם של המשיבים המצויים במעצר תקופה כה ארוכה, לה קדמה תקופת מעצר נוספת בה היו נתונים לצורך חקירה. אינני מתעלם גם מהנמקתו של השופט קדמי בהאריכו את המעצר לראשונה בדבר החשש של המלטות מן הדין. אולם חשש זה, העולה אך ורק נוכח חומרת העונש הצפוי למשיבים בלא ביסוס נוסף, אף הוא אינו יכול לעמוד לעולמי עד כנימוק להארכת המעצר. לפיכך, רואה אני מקום להאריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים, תוך הנחה כי לאחר החלטה זו יעריך בית המשפט קמא (לאחר בירור עם באי כוח הצדדים) את מספר הישיבות הנדרש לסיום הדיון (עדים וסיכומים), ויקבע

אותן בתוך שלושת חודשי ההארכה. זאת אף אם מועדי הישיבות לא יהיו מקובלים על דעת באי כוח הצדדים. שאם לא ייעשה כן

לא תהיה בידי המדינה עילה לבקש את הארכת מעצרם של המשיבים

פעם רביעית.

אין בידי לתת עצה לשופטי ההרכב בבית המשפט קמא כיצד יוסיפו את הישיבות הנוספות הנדרשות, כשברור לי כי בין התיקים אשר קבועים בפניהם מצויים נאשמים אחרים הנתונים אף הם במעצר. כשם שאין בידי לתת עצה לנשיא בית המשפט קמא כיצד להקצות את משאבי כוח האדם השיפוטי העומדים לרשותו, כדי לאפשר להרכב היושב בתיק זה להוסיף את הישיבות הנדרשות. אולם אם אין בידי המערכת השיפוטית להתמודד עם האיזון הנדרש בין זכויות המשיבים ובין האינטרס הציבורי, שחרורם של המשיבים מן המעצר יהיה בלתי נמנע.

לפיכך מוארך מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים החל מיום 25.11.97, או עד למתן פסק דין בת.פ. 83/96, הכל לפי המוקדם.