בש"פ 6888/12 לוקובסקי איגור נ. מדינת ישראל

1.

בין איגור לוקובסקי, המכונה על-ידי חלק מהעדים "חוחול" (להלן: העורר ), לבין ויטלי קולנר (להלן: ויטלי ), היו קשרי חברות. בעבר הם "נכנסו לבית סוהר על אותו תיק" (הודעת אחיו של ויטלי, אלכסנדר קולנר, מיום 4.6.2012 בשעה 13:51, שורה 33). לשניהם אינטרסים עסקיים במסעדות שכנות המצויות בחוף הים של בת-ים. העורר קשור למסעדת "אייס האוס" וויטלי אחראי על השכרת כסאות של מסעדת "חוף התותים". מחומר הראיות עולה כי בין העורר לבין ויטלי פרץ סכסוך כספי.

2.

על-פי עובדות כתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד העורר ושניים אחרים, ביום 2.6.2012 בשעות אחרי הצהריים אירע אירוע אלים במסעדת "חוף התותים" כאשר העורר מלווה בעוד מספר אנשים ובהם שני הנאשמים הנוספים - נאשם 2, גנאדי מולשונוב (להלן: גנאדי ), ונאשם 3, מרק יורובסקי (להלן: מרק ) - נכנסו בצוותא חדא למסעדת "חוף התותים" ונעמדו בסמוך לשולחן סביבו ישבו ויטלי ועוד כששה נוספים (להלן: המתלוננים ). על-פי הנטען בכתב האישום, זמן קצר קודם לכן הצטייד העורר בשני רימוני הלם, אותם הטמין בכיסי מכנסיו, וגנאדי הצטייד באקדח, שהיה מוחבא על גופו מתחת למכנסיו. העורר פנה למתלוננים באמרו: "אני אגמור את כולכם יחד", שלף את אחד מרימוני ההלם וזרק אותו מתחת לשולחן. בהמשך, שלף העורר את הרימון השני והחל למשוך את נצרתו. או-אז התנפלו ויטלי וחבריו על העורר ומלוויו. גנאדי התרחק מעט מהמקום הקטטה, שלף את אקדחו וירה שתי יריות לעבר רצפת המסעדה. בהמשך יצא גנאדי מהמסעדה ואקדחו שלוף בידו בניסיון לירות לעבר המתלוננים. מפאת תקלה לא הצליח גנאדי לבצע ירי. במקביל יצא מרק מהמסעדה, נטל לבנה ותקף את אחיו של ויטלי, אלכסנדר קולנר, בראשו.

על כל זאת יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, נשיאת והובלת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים.

3.

ביום 13.9.2012 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט

צ' קאפח ) להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים. מכאן הערר שלפניי.

בית המשפט המחוזי ניתח בהחלטתו את חומר הראיות, הכולל הודעות של עדי ראיה רבים וכן סרטונים ממצלמות האבטחה של שתי המסעדות. מסקנתו של בית המשפט היתה כי שלושת הנאשמים, ובהם העורר, פעלו לכאורה כמבצעים בצוותא ו"התמונה המצטיירת היא של נוהל אלים ליישוב חילוקי דעות". בית המשפט אף מצא כי העורר היה מודע לעובדה שגנאדי נושא על גופו אקדח. בית המשפט היה מוכן להניח, כי העורר ביצע את המעשה בתגובה לאיומים שהופנו כלפיו ושהיו מלווים ברימון הלם שהושאר אצלו. מחומר הראיות נראה, לכאורה, כי העורר עשה דרכו למסעדת "חוף התותים" כשהוא נרגז, הוציא את הרימון מכיסו בעת ששוחח עם ויטלי וחבריו "ועשה פעולה הנחזית להיות ניסיון לשליפת הנצרה".

הערר

4.

תמצית טענתו של העורר היא, שהוא קיבל "מסר" מאיים ואלים כאשר הושאר אצלו רימון הלם. כל חפצו היה לברר האם מקור הרימון באנשים הקשורים ב"חוף התותים" או למחות בפניהם שכך אין נוהגים. על כן יצא ממסעדת "אייס האוס" למסעדה השכנה, כשאינו מודע לכך שגנאדי, מרק ונוספים הולכים גם הם אחריו לאותו מקום. לדבריו, הוא נשא עימו אך את הרימון שנשלח אליו. את מנוף הרימון הצמיד לגוף הרימון בעזרת "איזוליר-בנד" שחור כדי שהרימון לא יתפוצץ. עוד טוען העורר, כי לא ידע שגנאדי מחזיק באקדח. העורר מודה שהוציא את הרימון מכיסו, כאשר שוחח עם ויטלי, אך גירסתו היא שלא היתה בכך כל כוונה מעבר להשמעת טרוניה בנוסח: "מה זה? כך לא עושים! מה אתם חושבים?", מה גם שהרימון, כאמור, נוטרל על-ידו קודם לכן באמצעות ליפוף הסרט הדביק באופן המצמיד את המנוף לגוף הרימון, כך שלא יוכל להשתחרר גם אם הנצרה תישלף.

יצוין, כי לאחר האירוע נמצא רימון הלם, מלופף ב"איזוליר-בנד", מושלך בסמוך למקום בו נתפס העורר. במסעדה לא נמצאו שרידים או כל סימן אחר לקיומו של רימון נוסף. אוסיף, כי על-פי הראיות, בעל המקום (עופר לוי) מיהר והורה לעובדיו לשטוף ולנקות את המסעדה, שכן המהומה שנוצרה היתה רבה וכללה הנפת רהיטים ופציעת אנשים שהותירה כתמי דם, במטרה (תמימה, לדבריו) לשוב ל"עסקים כרגיל" מהר ככל שניתן.

העורר מוסיף וטוען, כי אין זיקה ישירה בין שליפת הרימון על-ידו, שמיד אחריה התנפלו עליו ויטלי וחבורתו, לבין ירי האקדח שבוצע רק כעבור כ-19 שניות לאחר מכן. דבר זה מעיד, על-פי טענת העורר, על כך שגנאדי לא היה מתואם עם העורר ואין מדובר בתקיפה מתוכננת, באמצעות רימון וירי אקדח, על ויטלי ובני חבורתו. לטענת העורר, חומרת האירוע נובעת בעיקרה מחמת היריות שנורו במקום הומה אדם, אך לדבריו, כאמור לעיל, אין ראיות הקושרות אותו למעשה הירי, או לעצם הימצאות האקדח במקום בכליו של גנאדי או אף לידיעה על כך.

5.

העורר, בן 38 ונשוי בשנית, טוען שמאז שנת 2006 הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, כאיש עסקים (פרט לעסקי המסעדה הוא בעל עסק של הובלות) ומפרנס חמישה ילדים. הוא מצביע על תסקיר מעצר חיובי שניתן בעניינו, שלפיו הומלץ על שחרורו ל"מעצר בית", כולל איזוק אלקטרוני ופיקוח אנושי הדוק.

6.

עמדת המשיבה היא כי יש די והותר ראיות לביסוס האמור בכתב האישום, ולו מהבחינה הלכאורית הנדרשת בשלב זה של ההליך. העורר ועימו עוד כשלושה-ארבעה מגיעים כחבורה אחת ל"חוף התותים", כפי שנראה במצלמת האבטחה של המקום (מצלמה מס' 7, בסביבות השעה 16:49:01, כשהעורר צועד בראש ומעט אחריו נראים שני הנאשמים הנוספים, אחיו של העורר ואדם נוסף).

באת-כוח המשיבה הפנתה גם לסרטון שנקלט במצלמה מס' 3, שצילמה את השולחן שסביבו ישבו המתלוננים. בסביבות השעה 16:49:18 נראה העורר כשהוא מוציא מכיס ימין חפץ בצורת גליל ומנסה לשלוף ממנו משהו. מיד לאחר מכן מתנפלים על העורר יושבי השולחן. הוצאת אותו החפץ מכיס ימין נעשתה לאחר מספר שניות שבמהלכן נראה העורר מדבר עם המתלוננים בליווי תנועות ידיים.

להשלמת התמונה הויזואלית ציינה באת-כוח המשיבה את מה שנקלט בסביבות השעה 16:38:44 (כלומר לפני האירוע ב"חוף התותים") במצלמת האבטחה שבמסעדת "אייס האוס". העורר נראה עומד במסעדה הנ"ל, ועימו מספר אנשים נוספים, כשהוא שולף מכיסו חפץ בעל צורה גלילית (כדוגמת רימון ההלם) ומחזיקו ביד ימין שלו, וחפץ נוסף, שקשה לעמוד על טיבו, מוחזק ביד שמאל. היה זה כאמור כעשר דקות לפני האירוע ב"חוף התותים". לענין זה יש להוסיף, כי על-פי הודעתו מיום 10.6.2012 בשעה 11:22 של אחיו של העורר, אנדריי לוקובסקי, כאשר העורר עמד ב"אייס האוס" הוא החזיק חפצים בשתי ידיו: " ... היו בשתי ידיים, ביד אחד היה חפץ צבע כתום, יותר נכון שקית צבע כתום, וביד השניה חפץ דומה צבע כתום ואני לא הבנתי בדיוק מה זה" (שורות 35-34). כאשר נשאל אנדריי בהמשך מה אמר העורר כשהוציא את הרימונים מהכיסים השיב: "הוא אמר שרוצים לקחת מאיתנו את החוף" (שם, שורה 41). כלומר, יש בעדות זו אינדיקציה ממשית לכך שלעורר היו שני רימונים וכי זעם על כך שרוצים לפגוע בעסקיו.

לטענת המשיבה, יש אינדיקציות בחומר הראיות לכך כי העורר הביא עימו ל"חוף התותים" שני רימוני הלם, אף כי אחד מהם לא נמצא וגם לא ברור אם התפוצץ, שכן בחלק מההודעות שנגבו מוזכר פיצוץ שקדם לשתי היריות שירה גנאדי באקדחו. לעניין זה ניתן לציין את הודעת אלכסנדר סקוטובסקי מיום 2.6.2012 בשעה 19:35, לפיה לפני שנשמעו יריות היה במקום פיצוץ; כמו גם את הודעת איוון קולנר מיום 7.6.2012 בשעה 13:10, לפיה תחילה שמע פיצוץ ואחרי כמה שניות שתי יריות. אגב, גם מהודעתו של גנאדי מיום 5.6.2012 בשעה 11:15 עולה, לכאורה, שלפני שירה באקדחו שמע "רעש כאילו זה ירייה" (שורה 13). לכך יש להוסיף כי שורה של עדים ציינו כי העורר השליך רימון מתחת לשולחן שסביבו ישבו ויטלי וחבריו (לדוגמה: אלכסנדר קולנר בהודעה מיום 4.6.2012 בשעה 11:26; אלכסנדר סקוטובסקי בהודעה מיום 2.6.2012 בשעה 20:45). אם כך היה, הרי שלכאורה אין מדובר ברימון שהעורר נראה מחזיק בידיו ומנסה לשלוף את ניצרתו, שכן מיד כשעשה כן התנפלו עליו המתלוננים.

7.

באת-כוח המשיבה עמדה על כך שהעורר שינה גירסאותיו בחקירה במשטרה. בתחילה נקט בגירסה מכחישה כל קשר לאירוע, ולאחר מכן הציג גירסה תמימה, כביכול, כך שאין בכוח גירסת העורר לכרסם במשקל הראיות שבידי המשיבה.

עוד נטען, כי העורר הוא בעל עבר פלילי מכביד, ובין היתר ריצה עונש מאסר של 28 חודשים בגין עבירות חמורות שביצע בשנת 2005, שכללו עבירות של חבלה כשהעבריין מזוין, חבלה חמורה, היזק לרכוש במזיד והעלבת עובד ציבור. בנוסף, נושא העורר על גבו הרשעות נוספות בעבירות איומים, החזקת סכין, הפרעה לשוטר, תקיפת בן זוג ותקיפת שוטר. לפיכך, נטען כי מדובר באדם אלים ומסוכן שלא ראוי לשחררו.

דיון והכרעה

8.

עיון בחומר הראיות, שמרכיביו העיקריים פורטו לעיל אגב תיאור טענות הצדדים, מוליך למסקנה שלפיה העורר לא פעל לבדו. הוא נראה מגיע ל"חוף התותים" מלווה באנשים נוספים, ובהם גנאדי ומרק, וניכר היה מדרך הילוכם שמדובר, לכאורה, בחבורה אחת שבראשה צועד העורר. בני החבורה אף ניצבו לצידו של העורר כאשר שוחח עם ויטאלי טרם שליפת הרימון, ולאחר שקמו על העורר להכניעו (נוכח שליפת הרימון), פעלו גנאדי ומרק כדי לסייע לעורר. מדובר בחבריו של העורר, ואף כי גירסתם היא שבאו בעקבותיו מחמת סקרנות, כדי לראות מה אמור להתרחש, ומבלי שהדבר תואם מראש, הרי שלכאורה יש בידי המשיבה ראיות לבסס את המסקנה האחרת, שדי בהן, בשלב זה. אוסיף, כי גם חלק מהעדים התייחסו לעורר ולאנשיו כאל חבורה שהגיעה למקום, מה שמחזק את המסקנה שמדובר בפעולה בצוותא חדא.

9.

לענין מספר הרימונים: כפי שפורט בהרחבה לעיל, יש בחומר הראיות אינדיקציות בעלות משקל לכאורי לפיהן העורר נשא עימו שני רימונים, השליך אחד מתחת לשולחן ומהשני ניסה לשלוף ניצרה ואז הוא הותקף והוכנע (הרימון השני נותר בידי העורר ונמצא מושלך סמוך למקום מעצרו). בנוסף, יש עדויות על שמיעת פיצוץ עוד בטרם הירי. מאידך גיסא, לכאורה לא נראית בסרטון מצלמת האבטחה מס' 3 פעולה של השלכת רימון מתחת לשולחן, במובחן מהוצאת הרימון מהכיס ופעולת שליפת נצרתו, וחלק לא מבוטל מהעדים העידו רק על שמיעת קולות הירי ולא על קולות פיצוץ נוספים (בהם ברדיה צוטלשווילי שלהודעותיו הפנה הסניגור). אגב, עד אחד שמע רק קול פיצוץ ("בום") ולא שמע יריות (אלכסנדר קולנר, הודעה מיום 4.6.2012 בשעה 13:51).

כאמור, מההודעות גם עולה שסמוך לאחר המהומה נוקה המקום, כך שקשה להסיק מסקנות מאי מציאתם של שרידי רימון נוסף.

נראה, אם כן, שלענין זה ראוי לקבוע, לצורך ההליך דנא, שיש בידי המשיבה ראיות להימצאות שני רימונים, אלא שקיים כרסום במשקלן.

10.

באשר לידיעת העורר על הימצאות אקדח ברשותו של גנאדי: אין זה ברור על יסוד מה קבע בית משפט קמא כי העורר ידע שגנאדי נושא אקדח על גופו. לכאורה עולה מהודעת העורר כי נוכח בקיומו של האקדח אצל גנאדי רק אחרי האירוע. אלא שלענין זה יש משמעות למסקנה שלפיה יש ראיות לכאורה לפיהן העורר ושני הנאשמים הנוספים פעלו בצוותא חדא, וכי לגירסת העורר משקל לכאורי נמוך, נוכח שינוי הגירסאות בחקירתו במשטרה (ובמסירת גירסה רביעית בטיעוני בא-כוחו בבית המשפט).

כאן יצוין, כי קריאה זהירה של הודעת גנאדי מיום 5.6.2012 מעלה אפשרות, שהוא אכן סיפר לעורר, בעבר, שהוא מחזיק ברשותו אקדח (שורה 52), ומכל מקום, גנאדי מוסר שהעורר ידע שלגנאדי "יש בלאגן" ושהוא הסתבך עם אנשים.

מכל מקום, את ידיעתו של העורר על קיום האקדח אצל גנאדי ניתן, לכאורה, לבסס על:

"[ה]חזקה שבעובדה שלפיה מקום שבו נכח הנאשם במקום שבו שהו אחרים שהחזיקו דבר מה אסור, או במקום שבו מוחזק דבר מה אסור, ונוכחותו לא היתה מקרית, חזקה כי ידע והסכים להימצאותו של הדבר במקום" (פסקה 19 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן בע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (לא פורסם, 9.6.2010)).

חזקה זו יוכל העורר לסתור על-ידי יצירת ספק, אך עניין זה יתברר בהליך העיקרי, ובשלב זה, נוכח משקלן הלכאורי הדל של גרסאות העורר, ניתן לקבוע כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה בעניין הנ"ל.

11.

בחינת מכלול הנתונים מקשה לקבל את האפשרות שלפיה העורר הגיע למקום כשאין הוא מודע לכך שגנאדי ומרק בעקבותיו וכי בידו היה אך רימון אחד, כשהמנוף מוצמד לגופו באמצעות "איזוליר-בנד", כך שאין אפשרות שיתפוצץ, והכל רק כדי להביע תרעומת לגיטימית על המסר המאיים שנשלח אליו באמצעות אותו רימון. כנגד אפשרות זו ניצבת המסקנה הלכאורית בדבר ההגעה המשותפת ל"חוף התותים", עובדת הירי שביצע גנאדי, הפועל ביחד עם העורר, ועובדת פעילותו של מרק, גם הוא חלק מהחבורה, שתקף באמצעות לבנה. ברקע לכך עומדות הראיות בעניין קיומו של סכסוך בין העורר לבין ויטלי.

אכן, לא ניתן לשלול את האפשרות, שבסופו של דבר לא ניתן יהיה לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, שהעורר ידע על הימצאות האקדח. יתכן שבסופו של ההליך העיקרי ייקבע שגם נותר ספק לגבי האפשרות שבידי העורר היו שני רימונים, וייקבע שכל שהוכח הוא, שהביא עימו רימון אחד שלא היה יכול להתפוצץ. אלא, שכאמור לעיל, נכון לשלב זה של ההליך, יש ראיות בעלות פוטנציאל להוכיח את האמור בכתב האישום, גם אם קיים כרסום מסוים במשקלן. לכרסום זה אין, במקרה דנא ונוכח האמור להלן, השפעה על ההחלטה בעניין מעצרו של העורר.

12.

מעבר לאמור לעיל, יש להתבונן על האירוע בכללותו: העורר ועימו גנאדי, מרק ואחרים, נכנסים למקום הומה אדם, לרקע של סכסוך קודם, כשלכל הפחות בידי העורר רימון הלם. העורר פועל לשליפת הנצרה, וללא ספק במהלך זה גלום פוטנציאל לגרום למהומה רבתי, כפי שאכן אירע, מה גם שהוא היה מלווה באיום "אני גומר על כולכם פה" (הודעת אלכסנדר קולנר מיום 4.6.2012 שעה 13:51). במסגרת מהומה זו נורות על-ידי גנאדי יריות. אכן, איש לא נפגע, אך די בתזוזה קלה של היורה והתוצאה היתה יכולה להיות קטלנית. לאלימות המתוארת יש להוסיף גם את מעשיו של מרק, שגרמו לפציעה.

כלומר, התמונה המתקבלת היא תמונה קשה ביותר של ניסיון לפתור סכסוך עסקי בדרכי אלימות, תוך התעלמות מכך שמדובר במקום הומה אדם, כולל ילדים ונשים, תוך יצירת סיטואציה בעלת פוטנציאל נפיץ וקטלני. כל זאת, על-ידי מי שבעברו הרשעות בעבירות אלימות ושריצה עונש מאסר ממושך. כל אלה מצביעים במובהק על מסוכנות רבה שנשקפת מהעורר.

לצערנו, אנו עדים לכך שיותר ויותר הופך המרחב הציבורי לזירת התגוששות אלימה בין גורמים עבריינים והדבר אף הביא לקיפוח חיי אדם. מי שפועל בדרך בה פעל העורר ל"יישוב חשבונות" עם יריבו, מסוכן לחברה ומעיד על עצמו שהוא בז לשלום הציבור ואינו מכבד נורמות בסיסיות של חברה מתוקנת.

על כן, גם בהתחשב בכרסום הראייתי המסוים עליו הצבעתי, ליבת האירוע נותרה חמורה ומסוכנת.

13.

להמלצת שירות המבחן יש משקל. אלא, שבצד ההמלצה לשחרר את העורר, ציין השירות נתונים העומדים לחובתו. העורר מטשטש את הרקע למעצרו ומפחית מחומרת מעורבותו באירוע. יש סימנים שבצד התמונה שמציג העורר, של אדם נורמטיבי ומתפקד, קיימים דפוסי התנהגות המבוססים על "קודים והתנהלות אחרים".

14.

התוצאה היא, שאיני יכול להיעתר לערר. אין לי אלא לקבוע שהעורר הוא אדם מסוכן ואלים ולא יהיה בחלופת המעצר שהוצעה כדי להפיג את המסוכנות.

לפיכך אני דוחה את הערר.