בש"פ 6898/01 עמיר מג'ארי נ. מדינת ישראל

העורר (יליד 1981) וצעיר נוסף הואשמו יחדיו לפני בית המשפט המחוזי בקשירת קשר לביצוע פשע ובביצוע שוד בנסיבות מחמירות. המאשימה ביקשה להורות על מעצרם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ביחס לעורר, בעוד שאת חברו אשר הורשע ביחד עמו החליט לשחרר בערובה ובתנאים מגבילים. בעררה על החלטה זו טוענת הסניגורית כי בנסיבות העניין היה מוצדק לשחרר גם את העורר בתנאי חלופה.

דין הערר להידחות. הבחנת השופט המלומד בין שני הנאשמים התבססה על כך שלחובת הנאשם השני יש רישום פלילי לא חמור, בעוד שלחובת העורר יש הרשעה קודמת בעבירת שוד אותה ביצע לפני פחות משנתיים, וכן מאסר על-תנאי בר הפעלה לתקופה של ששה חודשים. משהוברר, כי העורר חזר לסורו זמן קצר לאחר שסיים לרצות את עונשו בגין עבירת השוד הראשונה, לא היה מוכן השופט לבטוח בו שאם ישוחרר לא ימשיך לסכן את בטחון הציבור במעשיו. אין בידי לומר כי השופט המלומד שגה בהבחנה זו.

הסניגורית המלומדת טענה, כי לפני חודש נולד לעורר ולחברתו בן בכור, ובדעת השניים להינשא בקרוב. שירות המבחן המליץ לאפשר לעורר להימצא במעצר בית בבית חברתו ולהעמידו בפיקוח מעצר של שרות המבחן. אלא שגם בתסקיר המעצר צוין כי אין ביכולתו של קצין המבחן לשלול את הסיכון להתדרדרות והסתבכות נוספת בפלילים מצידו של העורר.

נראה שלעורר רקע אישי בעייתי המצריך תשומת לב וטיפול. גם העובדה שנולד לו לאחרונה ילד בודאי איננה מקלה על מצבו. אך נראה לי כי המקום והמועד לשקילת נסיבות אלו הוא בקביעת עונשו של העורר על עבירותיו החדשות. הבינותי מן הסניגורית כי בדעת העורר להודות בעובדות כתב האישום; ומכאן שאין המדובר במעצר לתקופה ארוכה.

הערר נדחה.