בש"פ 6899/01 גרגורי דוידוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שחזר ודחה בקשה (שניה) של העורר לשחררו מן המעצר בו הוא נתון מאז תחילת משפטו, בגדרו הואשם - מלכתחילה עם שבעה אחרים ולבסוף עם ארבעה מהם - בסרסרות למעשה זנות, שידול למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות והשכרת מקום לשם זנות, ובנוסף יוחסו לו גם עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום, שלאחרונה הומרו בעבירת בעילה אסורה בהסכמה.

על-פי הנטען בכתב האישום, הגיעה המתלוננת (ילידת 1980) ממולדביה לישראל, לאחר שהובטח לה כי תועסק כאן כמסז'יסטית. עם הבאתה נמסרה לידי סרסור שאילץ אותה לעסוק בזנות. לאחר כארבעה חודשים "מכר" אותה מעסיקה לסרסורים אחרים. לאחר שהועסקה בזנות, על-ידי "אדוניה" החדשים, במשך כשלושה חודשים נוספים, "הועברה" המתלוננת לשליטתו של העורר. לפי הנטען, העסיק העורר את המתלוננת בזנות, בשלוש דירות שונות ששכר לשם כך בתל-אביב. לבסוף, ובתיווכו של אחד ממעסיקיה הקודמים, העביר העורר את המתלוננת, תמורת סך 4,000 דולר, לרשותו של סרסור אחר, לשם העסקתה בזנות בבאר-שבע. כאחד-עשר חודשים לאחר הגעתה ארצה נעצרה המתלוננת, ביחד עם שתי בחורות אחרות, בפשיטת המשטרה על דירה בבאר-שבע, בה הועסקו השלוש בזנות. בחקירתה טענה, כי בהיותה ברשותו קיים עמה העורר יחסי מין שלא בהסכמתה. כל הנאשמים - בכללם העורר - נעצרו עד לתום בירור משפטם, ובקשה (ראשונה) לעיון חוזר, שהוגשה מטעם העורר, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי.

משסיימה המתלוננת את עדותה, הגיעו שלושה מן הנאשמים להסדרי טיעון עם התביעה, ודינם של אלה הופרד מדין חבריהם. בבקשתו השניה לעיון חוזר טען העורר כי העדות שמסרה המתלוננת אינה מוכיחה את אשמתו בעבירות אינוס ומעשה סדום. בדחותו את הבקשה ציין בית המשפט המחוזי, כי העילה העיקרית למעצרו של העורר אינה האשמתו באינוסה של המתלוננת, אלא "השימוש, המסחר והסרסרות" שהוא וחבריו עשו בה; ומן הבחינה הזאת לא חל במשפט חידוש המצדיק לעיין בצדקת מעצרו.

בינתיים, ולפני הגשת הערר שלפניי, הוגש נגד העורר וארבעת הנאשמים הנותרים כתב אישום מתוקן, על-פיו מואשם העורר - חלף עבירות האינוס ומעשה סדום שיוחסו לו מלכתחילה - בבעילה אסורה בהסכמה. אלא שגם בכך אין כדי להצדיק עיון חוזר בצדקת מעצרו של העורר. כאמור, בית המשפט המחוזי הטעים, כי העילה העיקרית למעצרו של העורר אינן הנסיבות בהן קיים, הוא עצמו, יחסי מין עם המתלוננת, אלא החלק שהיה לעורר בעסקי הסחר שעשו הנאשמים בגופה של המתלוננת, שנכפתה לעסוק בזנות תוך שהיא "נמכרת" או "מועברת" מיד ליד, משל הייתה חפץ. בסחר בנשים למטרות זנות ניתן לעסוק, לכאורה, בכל מקום. מכאן שהפסקת העיסוק בכך מחייבת, כמעט ללא יוצא מן הכלל, את מעצרם של המעורבים עד לתום בירור דינם. עיינתי בטענות הסניגור ולא שוכנעתי, כי מקרהו של העורר מצדיק חריגה מכלל זה.

הערר נדחה.