בש"פ 6900/02 גולן אוהד נ. מדינת ישראל

העורר, צעיר כבן 19 וחייל בצה"ל, בעל עבר נקי, הועמד לדין בגין אינוסה של נערה בת 16 וחצי. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה על מעצרו עד תום הליכי המשפט, לאחר שנמצאו ראיות לכאורה מספיקות. עררו לבית-המשפט העליון נדחה. בתוך כך, עומדים לחלוף תשעה חודשי מעצר ובגדרם מסרה המתלוננת את עדותה ונחקרה חקירה שכנגד.

בקשת העורר לעיון מחדש משום כירסום בעדות המתלוננת נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. וכך נכתב, בין היתר, בהחלטה:

בסופו של דבר, לא חזרה בה המתלוננת מתלונתה ולא טענה שהארוע היה בהסכמתה. גם אם חל כרסום בתשובות לשאלות שנתנה, אין בכך כדי לקבוע שהמעשים המיוחסים ל[עורר] לא נעשו... אין צורך ששירות-המבחן יביע עמדתו בשאלה זו.

על החלטה זו הוגש ערר, ולדעתי, בדין יסודו.

ראשית, כירסום בעדות - גם אם אין חזרה מוחלטת בה - הוא שיקול שעל בית-המשפט להתחשב בו בבקשה לעיון מחדש. שנית, חלוף הזמן הוא שיקול נוסף שעל בית-המשפט לתת דעתו עליו, תוך העזרות במכשיר שהחוק העמיד לרשותו - תסקיר שירות-המבחן.

משכך, הוריתי לשירות-המבחן להגיש תסקיר משלים. ואכן, בתסקיר זה המליץ שירות-המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר, ואף מצא להולמת את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר.

כאמור, ב10.10.02- עומדת להסתיים תקופת תשעת החודשים, שלאחריה, אם לא יסתיים המשפט בפסק-דין, ישוחרר העורר ממעצרו אלא אם כן הוארך המעצר על-ידי שופט בית-המשפט העליון, ואף זאת לתקופה קצובה של 90 יום. הובהר לי על-ידי בא-כוח המדינה, כי אכן יש בדעת המדינה להגיש בקשה כזו. לאור זאת נראה לי, כי גם אם ראוי היה לעצור את העורר עד תום ההליכים, הרי שכיום אין מקום להמשיך להחזיקו במעצר.

עיינתי בעדותה של המתלוננת, ובדומה לבית-המשפט המחוזי אף אני סבורה כי חל בה כרסום מסוים, במובן זה שאפשר והעורר יוכל להעלות ספק בדבר הבנתו שלו באשר להתנגדותה של המתלוננת. זאת, משום שלדבריה הסכימה להתעלס עימו אך לא למעשים המיניים שנעשו בה.

בחקירה נגדית התקשתה המתלוננת במצב עניינים זה להסביר את אשר אירע, הגם שברור ממכלול הנסיבות כי הנערה התנגדה באופן חד-משמעי למעשים שעשה בה העורר. כאמור, דבריה מעוררים שאלה בדבר תפיסתו שלו. נוסף על-כך, תשעת חודשי המעצר שריצה העורר מפחיתים ממסוכנותו. בנסיבות אלו, ולאחר ששירות-המבחן הגיע לכלל-דעה, כי ניתן להסיר את החשש למסוכנות על-ידי קביעת חלופת מעצר, הגעתי לכלל דעה כי אומנם ראוי לעשות כן.

אני מקבלת איפוא את הערר. העורר ישוחרר ממעצרו בתנאים הבאים: הפקדה במזומן בסך 3,000 ש"ח; מעצר-בית בבית מתילדה וניסן תמיר בישוב עומר, בפיקוח בעלי הדירה וכן בפיקוח ציפורה אדלר ויפה שאול; המצאת ערבות צד ג' - על-ידי כל אחד מהארבעה - על סך 10,000 ש"ח.

ניתן בזה צו האוסר על יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.