בש"פ 6909/98 שי סבח נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את העורר עד תום ההליכים בתיק פלילי שהוגש נגדו בעבירה של הדחה. עו"ד גסר טען בפני בכשרון רב את הטענות שהוא בוודאי יטען בסיכום בבית המשפט המחוזי לאחר שיסתיים המשפט ואולי, אם יהיה צורך בכך בשלב הערעור. אני לא סבור שהטענות הללו צריכות להכריע את הכף בשלב הזה.

יש בשלב הזה הודאה של הנאשם שנגבתה, בדרך שנגבתה, מפי מדובב בתוספת הודאה שנגבתה לאחר מכן במשטרה.

למר

גסר יש פירכות רבות לגבי משקלה ואמינותה של הודאה זו. הוא טוען שהיא עומדת בסתירה לעובדות האוביקטיביות . חלקן

הוא מצטט מתוך התיק וחלקן מבדיקה אישית.

אינני חושב שאפשר בשלב זה רק על יסוד הטענה לשקול שקולים אלו.

יש לו גם טענה נגד משקלה של ההצבעה שהצביע העורר על מקום העבירה. גם זה עניין למשפט עצמו. בשלב זה נראה לי שהראיות שיש בידי התביעה הן בסיס מספיק לכתב האישום, ולכן נראה לי שצריך לדון בשאלה אם יש עילת מעצר. החלטתי קודם בנושא הראיות מפני שמר גסר הקדיש להן חלק ניכר מן הבקשה ואם הייתי מקבל את טענותיו לא היה צריך לדבר על

עילת המעצר.

אשר לעילת המעצר הזהירה באת כוח המדינה כי, "אנחנו מוכנים לשנות את עמדתנו לגבי המעצר אם

תבוא מטעם הסנגורים

הצעה לחלופת המעצר שאנו יכולים לקבל". בא כוח המבקש הציע חלופת מעצר שבמסגרתה המבקש ישהה מחוץ לעיר דימונה.

לאור דברי בא כוח המדינה אני מקבל את הערר במובן זה שאני מחליט כי בתיק זה אפשר להסתפק בחלופת מעצר שמרכיב ממרכיביה הוא שהעורר ימצא מחוץ לעיר דימונה עד תום ההליכים בת.פ . שהוגש נגדו.

לצורך קביעת החלופה אני מחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר יקבע את החלופה לאחר שתנוח דעתו לגבי הערבות ולגבי מקום שהותו של העורר. לבית המשפט המחוזי בבאר שבע יוגש גם תסקיר מעצר, בהתחשב עם גילו הצעיר של העורר.

עד למתן ההחלטה ישאר העורר במעצר.

אני סומך על הסניגור שידאג לכך שהדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע יקבע מיד עם שובו של

התיק לשם, ובהתחשב עם הזמן הדרוש לתסקיר מעצר.

אני ממליץ שבית המשפט יקבע את הדיון במועד קרוב ככל האפשר בכפוף לכך שתסקיר המעצר יוגש.