בש"פ 6910-22 בש"פ 6910-22

לפניי ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופט א' נחלון) במ"ת 323-07-22 מיום 2.10.2022, בה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה בכוח, לאחר שהעורר הגיע בחודש מאי לשנת 2022 למקום העבודה של המתלונן כדי לגבות ממנו בכוח חוב בסך 2,000 ₪. העורר היכה את המתלונן בעוצמה באגרוף בבטנו ועקב כך הסכים המתלונן להעביר לו סכום של 500 ₪ בחודש. בית משפט קמא קבע כי המעשים המיוחסים לעורר, אשר לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לגביהן, מקימים עילת מעצר של מסוכנות. למרות זאת, וחרף עברו הפלילי של העורר, הפנה ביהמ"ש את העורר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 29.9.22 הוגש תסקיר שירות המבחן בו נקבע, כי לעורר דפוסים עברייניים מושרשים, כי הוא פועל באופן אימפולסיבי, מתקשה לעמוד בגבולות ואינו מורתע מהליכים משפטיים. בנסיבות אלה ונוכח התרשמות שלילית של שירות המבחן מהתאמת המפקחים שהוצעו על ידי העורר, לא המליץ שירות המבחן על שינוי בתנאי מעצרו.

2.בערר הנוכחי, טען בא כוח העורר כי יש מקום לתת לעורר הזדמנות שלא להיות בתנאי מעצר מאחורי סורג ובריח בתקופה עד שההליך הפלילי בעניינו יתברר. הוא ציין כי המפקחים שהוצעו על ידי העורר פיקחו עליו בעבר בהצלחה, כי העורר עבר הליך של ניסיון לשיקום במסגרת בית המשפט הקהילתי, וכן כי המקום המוצע לתחליף המעצר של העורר, הוא ביישוב מבשרת ציון אשר מרוחק מאוד מהעיר עפולה, שם ארעה העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום. מנגד, טען בא כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר וזאת מאחר שלטענתו מכלול הנסיבות איננו מאפשר לתת אמון בעורר.

לאחר שעיינתי בטענות העורר ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

3.כפי שהובהר לעיל, לא הייתה בין הצדדים מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה שיוחסה לעורר בכתב האישום. כן לא הייתה מחלוקת ביחס לקיומה של עילת מעצר הנובעת באופן טבעי מנסיבות העבירה המיוחסת לעורר. חרף עברו הפלילי המכביד של העורר, בית משפט קמא מצא לנכון להפנות את עניינו של העורר לתסקיר של שירות המבחן, ולטעמי בדין עשה כן. ההפניה לשירות המבחן נועדה כדי לברר האם ניתן בנסיבות העבירה המיוחסת לעורר, לתת בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח בתנאים כאלה או אחרים, שיאיינו או לפחות יצמצמו במידה ניכרת את הסיכון הנובע ממנו.

ואולם, תסקיר שירות המבחן הגיע למסקנה שלילית בהקשר זה. מדובר בתסקיר שממנו עולה שהעורר מתקשה עדיין לשנות את הדפוסים העברייניים שאפיינו אותו בעבר. ואכן גם מדבריו של בא כוח העורר עולה, כי התהליך שהעורר נדרש לעבור כדי לשנות את דפוסי ההתנהגות ארוכי השנים שלו הוא תהליך ארוך וקשה שעדין לא הגיע להשלמתו.

4.בנסיבות אלה לא ניתן היה לתת אמון בעורר, אמון שהוא הכרחי כדי להורות על שחרורו בתנאים מגבילים. על כן אני דוחה את הערר ומורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בתיק מ"ת 323-07-22 בבית המשפט המחוזי בירושלים.