בש"פ 6911/00 אשר בוזגלו נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בב"ש 90998/00 מיום 15.6.00 (כב' השופט משאלי) והחלטה מיום 8.8.00 בב"ש 91799/00 (כב' השופט סטרשנוב) בהן הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים של העורר ונדחתה בקשה לעיון חוזר על אותה החלטה.

כיום חוזר העורר ומבקש כי תוחל לגביו חלופת מעצר בתנאים מגבילים וטוען כי יש בחלופה המוצעת עתה כדי להבטיח במקרה זה את מטרת המעצר.

נתתי דעתי לטעמי הערר ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחותו.

העורר הואשם בעבירות חמורות של אינוס קטינה, חטיפה לשם עבירת מין ומעשה סדום בקטינה. האישומים נסבו סביב ארוע בו פנה העורר לקטינה בת 8 שראה ברחוב, פיתה אותה במרמה לבוא עמו אל תוך מיבנה ושם כלא אותה במחסן, תקף אותה וביצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום.

בית משפט קמא (כב' השופט משאלי) מצא כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, כי מתקיימת בעניינו עילת מעצר וכי אין לקבל חלופת מעצר ובכלל זה מעצר בית מרוחק, משאין בה כדי להבטיח מפני מסוכנותו של העורר.

העורר פנה בבקשת עיון חוזר לבית משפט קמא והציג בפניו חלופת מעצר מעט שונה אם כי לא שונה מהותית מזו שהוצגה בהליך שקדם לה. בית המשפט (כב' השופט סטרשנוב) דחה את הבקשה לעיון חוזר, ומכאן הערר לבית משפט זה.

המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מצביעים על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור. מעשי עבירה המיוחסים לו כלפי ילדה רכה בשנים שכרוכים בהם אלימות ומעשי אינוס מעלים חשש כבד כי אם ישוחרר העורר ממעצרו הוא עלול בדרך זו או אחרת לחזור ולבצע מעשים דומים בכח דחפים הפועלים בו שאינם יודעים ריסון. חלופות מעצר בית במיקום גיאוגרפי כזה או אחר אינן נותנות תשובה מספקת להגנה הנדרשת מפניו של העורר והקרבה או הריחוק הגיאוגרפי של מקום מעצר הבית ממקום הארוע נשוא כתב האישום אינם מעלים או מורידים משהסכנה מפני העורר עשויה להיות אינהרנטית לו בכל מקום בו ישהה-קרוב או רחוק. יש להוסיף בהקשר זה כי גם שירות המבחן בתסקירי מעצר שהגיש מיום 28.5.00 ו11.6.00- התקשה לשלול את מסוכנותו של העורר ולא נקט עמדה חיובית ביחס לחלופת מעצר כלשהי בהינתן החששות הטבעיים ממסוכנותו של העורר.

לאור האמור, אין מנוס מהמשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, משחלופת מעצר לא תשיג את מטרת המעצר שעיקרה בהקניית הבטחון הראוי לשלום הציבור מפניו של העורר.

הערר נדחה.