בש"פ 6912/02 מדינת ישראל נ. חיון יעקב (קובי)

המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, איומים, אינוס ומעשה סדום.

בתאריך 18.5.01 הוגש כתב-האישום נגדו, ומאז נתון המשיב במעצר עד תום ההליכים.

משחלפו תשעה חודשים, נעתר בית-משפט זה לבקשה להארכת המעצר בתשעים ימים. בהחלטה שניתנה בתאריך 14.2.02, מפי השופטת דורית ביניש נכתב כי "נכונה ... הטענה כי ככל שמתארך זמן המעצר עומדת למבחן מחודש נקודת האיזון בין מידת המסוכנות לפגיעה בחרות". עם זאת, לנוכח חומרתן של העבירות ואופיין המאפשר המשכת הפעילות הפלילית גם בחלופת מעצר, הוארך המעצר, כאמור.

בתשעים הימים שחלפו לא נסתיים המשפט, ובית-משפט זה נעתר בשנית לבקשת המדינה. בתאריך 16.5.02 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. השופט אשר גרוניס, שמפיו ניתנה ההחלטה, כתב: "ככל שחולף הזמן מאז מעצרו הראשוני של המשיב, וככל שמתארכת התקופה שלאחר תשעת החודשים של המעצר, יש ליתן משקל גובר והולך לפגיעה במשיב". אך גם השופט גרוניס, לנוכח החומרה היתרה של העבירות בהן הואשם המשיב, ולאחר התלבטות - כפי שכתב בהחלטתו - האריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

במהלך תשעים הימים התקיימה אך ישיבה אחת, והמשפט עדיין נמצא בראשית פרשת ההגנה. המדינה, איפוא, חוזרת ומבקשת להאריך את המעצר בשלישית בנימוקים שהצדיקו את המעצר עד תום ההליכים.

נימוקים אלו שוב אינם יכולים להתקבל. כבר נפסק לא אחת, כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, כך עולה וגובר משקל הפגיעה בחירותו של אדם. אך בנוסף גם מסוכנותו של האדם, ככלל, פוחתת. שכן, אין זה סביר שבתקופה שהוא ממתין להכרעת דינו, לאחר מעצר ממושך, ימשיך בפעילות פלילית ויסתכן בחזרה אל הכלא.

אני דוחה, איפוא, את בקשת המדינה.

המשיב ישוחרר מן המעצר עם תום תקופת המעצר בתאריך 16.8.02, והוא ישוחרר בתנאים מגבילים שייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה.