בש"פ 6944-23 בש"פ 6944-23

בא-כוח העוררת הודיע כי הוא חוזר בו מטענותיו לגבי משקלן של הראיות לכאורה לביסוס ההאשמות נגד העוררת, והוא מיקד את טענותיו לשאלת שינוי תנאי השחרור ממעצרה המלא – ממעצר בפיקוח אלקטרוני למעצר בית מלא כהמלצת שירות המבחן, בתוספת מתן אפשרות לעוררת לצאת למקום עבודתה כשכירה בחברת כוח-אדם המעניקה סיוע לקשישים.

נטען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ככתבה וכלשונה, נוכח העובדה שלא נשקפת מהעוררת שום מסוכנות ונוכח נסיבותיה האישיות, ביניהן העובדה שהיא אם יחידנית לשני ילדים בין 13 ו-14 והיא המפרנסת היחידה של המשפחה. בא-כוח המשיבה החזיק אחר החלטת בית המשפט המחוזי.

עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתסקיר המעצר שנערך על אודות העוררת ביום 3.8.2023 מגלה, כי מצד אחד בית המשפט אכן אימץ במידה רבה את המלצת שירות המבחן שלא להותיר את העוררת במעצר מלא, אך מצד שני הקשיח את תנאי השחרור המומלצים והורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

מושכלות יסוד הם כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט (וראו לדוגמה: בש"פ 2727/18 חיימוב נ' מדינת ישראל (11.4.2018); בש"פ 5290/19 עואלי נ' מדינת ישראל (19.8.2019); בש"פ 428/18 חיון נ' מדינת ישראל (1.2.2018)). במקרה זה נראה לי כי חרף המלצת שירות המבחן, בית המשפט המחוזי מצא איזון ראוי בין צרכי המשמורת והפיקוח על העוררת, נוכח העבירות החמורות המיוחסות לה (ביניהן ניסיון לרצח, שוד מזוין ועבירות נלוות) לבין נסיבותיה האישיות וטיב מערך הפיקוח שנקבע. על כן, לעת הזאת אין מקום לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי והערר נדחה.