בש"פ 695/98 דמיאן פקוביץ נ. מדינת ישראל

1. פתח דבר

נגד העורר ונאשם נוסף בשם אביגדור אסקין ((להלן: "אסקין") הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים שני כתבי אישום מקבילים - במובן זה שתוכנם זהה למעשה - לפיהם מיוחסת לכל אחד מהם האחריות לשלוש פרשיות: האחת - הנחת ראש חזיר על גבי קבר בבית הקברות המוסלמי הישן בנשר הסמוכה לחיפה וגרימת התקהלות בלתי חוקית באותו מקום (עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון; כניסה ללא רשות למקום קבורה; והתקהלות בלתי חוקית) (להלן: "פרשיית הנחת ראש החזיר"); השניה - הצתת משרד "דור שלם" בתלפיות, ירושלים (עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והצתה) (להלן: "פרשיית ההצתה"); והשלישית - קשירת קשר ליידוי ראש חזיר ובפיו קוראן, לרחבת הר הבית בירושלים בעת תפילה באחד מימי הרמדאן (עבירות של המרדה וקשירת קשר לחילול מקום קדוש) (להלן: "פרשיית יידוי ראש החזיר" או "פרשיית היידוי").

עם הגשת כתבי האישום נגד השניים (ת.פ. 108/98 ו- 109/98), ביקשה התביעה להורות על מעצרם עד תום ההליכים; והדיון בשתי הבקשות התקיים במאוחד. בתום הדיון הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר; ואילו לאסקין איפשר להשתחרר בערובה בתנאים מגבילים.

בערר שבפני, משיג העורר - חיים פקוביץ - כנגד ההחלטה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים; ואילו התביעה הגישה ערר נפרד כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר לאסקין להשתחרר בערובה. עררו של אסקין מתברר בפני שופט אחר.

2. ההשגות בערר

ב"כ של העורר - עו"ד ורצברג - מיקד את טענותיו כנגד מעצרו של שולחו, בשלושה אלה: ראשית - בטענה כי אין בחומר החקירה "ראיה לכאורה" להוכחת העבירות נושא האישום השלישי (פרשיית יידוי ראש החזיר); השנייה - כי אין הצדקה להחזקת העורר במעצר דוקא, בשל שתי הפרשיות האחרות ומן הדין היה להנותו מחלופת מעצר; והשלישית - כי החזקת שולחו במעצר כאשר אסקין משוחרר בערובה, מהווה אפליה פסולה, המחייבת, כשלעצמה, את שחרורו.

מנגד, טוענת ב"כ התביעה: כי יש בראיות שעליהן מצביע בית המשפט המחוזי, כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית מספיקה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בקשר לפרשיית היידוי; כי ה"מסוכנות" המתחייבת מהתנהגותו של העורר בשתי הפרשיות האחרות שוללת חלופת מעצר; וכי בהתחשב בכך שהעורר הוא ה"זרוע המבצעת" להבדיל מאסקין המספק, בעקרון, תמיכה רעיונית בלבד, יש טעם המצדיק את ההבחנה ביניהם.

להוכחת עוצמתה של ה"מסוכנות" - הטמונה בקיומו של חשש ממשי שהעורר יבצע מעשים מן הסוג שאליהם מתייחסים שלושת האישומים שבכתב האישום - מדגישה ב"כ התביעה את העובדה, כי המניע העומד בבסיס מעשיו של העורר הינו מניע אידיאולוגי; וכי מניע זה נעוץ באמונה פנימית עיוורת בצידקת הדרך שבה הוא הולך, ובהכרה נחושה ונמרצת כי במעשים אלה הינו מבצע שליחות לאומית מקודשת.

3. ההכרעה בערר

א.עיינתי בחומר החקירה שאליו הופניתי על ידי ב"כ התביעה ונחה דעתי כי יש בכוחו להקים תשתית ראייתית לכאורית מספקת להשתכללותה של "הסכמה" בין העורר לבין הרשטיק, ליידוי ראש חזיר לרחבת הר הבית, כמפורט באישום השלישי. מאידך גיסא, לא שוכנעתי כי יש בחומר זה די כדי להקים תשתית ראייתית כאמור, להוכחת "שותפותו" של אסקין ב"הסכמה" האמורה. אכן, חומר החקירה מלמד כי אסקין ידע על רעיונו - הצעתו של הרשטיק ועל השתכללותה של "הסכמה" בין השניים ואף נתן לה, בשיחה עם העורר, את ברכתו. ברם, בידיעה - שמקורה, בעיקרו של דבר, בדיווחים של העורר - ובברכת הצלחה, לא די כדי להקים תשתית ראייתית מספקת להוכחת שותפות ל"הסכמה" האמורה, במידה הדרושה להחזקה במעצר.

ככל שמדובר באישום השלישי, שונה, איפוא, לשיטתי, מצבו של העורר ממצבו של אסקין: כנגד הראשון - יש בחומר החקירה תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת האישום בקשר שנקשר בינו לבין הרשטיק ליידוי ראש חזיר לרחבת הר הבית; בעוד שכנגד השני אין תשתית ראייתית לכאורית כזו, וידיעתו בדבר ה"הסכמה" שנקשרה בין הרשטיק לעורר בהקשר זה - לרבות מתן ברכתו ל"הסכמה" זו - אינה באה במקומה של תשתית ראייתית כאמור.

ב.מקובלת עלי עמדתה של ב"כ המדינה בכל הקשור לאופיה ולעוצמתה של "מסוכנותו" של העורר לבטחון הציבור. "מסוכנות" זו נלמדת מהתנהגותו של העורר בפרשיות הנחת ראש החזיר והצתת משרדי "דור שלם", כפי שהן מתוארות בכתב האישום; והיא מחוזקת בהתלהבות שבה אימץ לעצמו העורר את רעיון יידוי ראש החזיר. משמעותו של הסיכון לביטחון הציבור, הכרוך בעשיית מעשים מן הסוג העומד בבסיסה של כל אחת משלוש הפרשיות האמורות - אינו צריך הצגה: המדובר בתוצאות ההרסניות, המלוות בדרך הטבע מעשים מאותו סוג; ובמיוחד אמורים הדברים בצירוף חזיר-קוראן-הר הבית-ורמאדן. הסיכון שהעורר יחזור על מעשים מן הסוג האמור הינו סיכון ממשי ומוחשי. לשיטתו של העורר - זוהי "שליחותו"; ובדין סבר בית המשפט המחוזי, שסיכון זה לא רק מקים עילת מעצר, אלא גם שולל חלופת מעצר.

ג.בחנתי את טענת האפליה בין העורר לבין אסקין על רקע האמור לעיל ומצאתי, כי לא ב"אפליה" המדובר כאן אלא ב"הבחנה" כפולת פנים": מחד גיסא - מסוכנותו של אסקין נעוצה בעיקרה בהשפעה הרעיונית שיש לו על העורר, כאשר אין חשש של ממש שהוא יבצע בעצמו מעשה מן המעשים, שמוכן לבצע ומבצע בפועל העורר; ומאידך גיסא - אין בחומר הראיה הקביל במשפטו של העורר, תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת "שותפותו" של אסקין ב"הסכמה" שהשתכללה בין העורר לבין הרשטיק, בקשר ליידוי ראש החזיר לרחבת הר הבית.

ה"הסכמה" האמורה, מעניקה, על פי טיבה, תוספת עוצמה מיוחדת ל"מסוכנותו" של העורר; כאשר ייחודה נעוץ בהסלמה המאפיינת את המעשה נושא ההסכמה מן המעשים האחרים המתוארים בכתב האישום. תוספת עוצמה כזו ל"מסוכנות" העומדת בבסיס שלילת חלופת המעצר מהעורר, אינה עומדת לחובתו של אסקין. אכן, כאמור, אסקין נתן את "ברכתו" להסכמה האמורה; והראיות מלמדות שברכתו של אסקין, מהווה לעורר מקור מדרבן לביצועם של המעשים שביצע בעבר. ברם, על פי החומר המצוי בפני המדובר ב"ברכה" שלא גלשה לשידול או לשותפות.

6.לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.