בש"פ 696/05 גיא יצחק נ. מדינת ישראל

א.זה ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד) מיום 5.1.05, בה הורה, בדונו בערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו התפרצות לדירה ביום 26.12.04 בכוונה לבצע גניבה, וגניבה ביחד עם שניים אחרים.

ג.למשיב הרשעות קודמות, ולאחרונה הורשע בגין התפרצות לדירה, גניבה, התחזות והיזק בזדון, בגינה נגזר דינו ביום 14.12.04 על פי עסקת טיעון לשישה חודשי עבודות שירות העתידים להתחיל בחודש פברואר.

ד.בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת הניג) קבע ביום 4.1.05, כי המשיב ישוחרר לחלופה של מעצר בית מלא בביתו של דודו, בכפוף להפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג', על סך 5,000 ש"ח כל אחד, והפקדת 1,500 ש"ח בקופת בית המשפט. כן הוטל על העורר לעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים.

ה.(1) המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי. בא כוח המדינה טען, כי בית המשפט קמא טעה שלא התחשב בעברו של העורר ובהרשעתו האחרונה שהיתה פחות משבועיים לפני העבירה הנוכחית.

(2) בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה, ועצר את העורר עד תום ההליכים.

ו.בדיון טען בא כוח העורר, כי בית משפט השלום ראה ראיה כוללת את גילו ועברו של העורר, בן 22, שעבירתו האחרונה (עליה נגזר דינו לעבודות שירות) היתה לפני שנתיים. נושא שעלה בהחלטות שני בתי המשפט הקודמים היה מזכר של קצינת משטרה ששוחחה עם העורר בטרם חקירתו, ואשר בה סיפר כי הפריצה לדירות היא "כסף קל, זה מפתה ... שזה שווה בסופו של דבר כי נתפסים פעם אחת אחרי שפורצים לפחות 60 דירות". שתי השופטות בבתי המשפט הקודמים לא ראו זאת, כבא כוח העורר, כהתרברבות; בא כוח העורר שב וניסה לשכנע כי המדובר בהתרברבות. באת כוח המדינה סבורה אחרת.

ז.עוד טען בא כוח העורר, כי שני שותפיו של שולחו לעבירה הנוכחית, בעלי עבר פלילי, שוחררו בתנאים. אכן עיינתי במרשם הפלילי של שניהם, ולאחד מהם - רוי אזולאי, עבר מכביד האומר דרשני. כן טען בא כוח העורר לנסיבות אישיות של מחלת אם העורר, וכן ציין כי אחי העורר נהרג לפני למעלה משנה.

ח.באת כוח המדינה הדגישה את העובדה שהעבירה הנוכחית נעברה 12 יום לאחר גזר הדין הקודם, ואין אפשרות לסמוך על העורר שיכבד את מעצר הבית.

ט.התלבטתי בעניין זה, בין השאר בעקבות שחרורם של שותפי העורר, וביניהם אזולאי. בסופו של יום, איני רואה מנוס מאישור המעצר עד תום ההליכים. השילוב בין הרשעה קודמת שבה לא החמיר בית המשפט עם העורר, אך היתה מאותו סוג - התפרצות, גניבה (וכן הכשלת שוטר), לבין העבירה הנוכחית - התפרצות שיש לגביה ראיות לכאורה, אינו יכול שלא לומר דרשני. גם אין להקל ראש באמירותיו של העורר לקצינת המשטרה באשר לריבוי התפרצויות, שאי אפשר לשלול את רצינותה נוכח העבר המוכח והעבירה דהאידנא. קשה מאוד לתת אמון בעורר. אכן, בא כוחו הפנה להחלטות שבהם שוחררו לחלופה עבריינים בעלי עבר קשה. כל מקרה לגופו, ואף אם היו מקרים שבהם בעלי עבר פליליכלא מבוטל שוחררו, הדבר הוא תלוי נסיבות; סבורני, שבטחון הציבור הוא השיקול המכריע במקרה דנן. עם זאת, אני מפנה תשומת לב הפרקליטות, כמובן מבלי לקבוע עמדה מחוסר ידיעת העובדות במלואן, לעניינם של השותפים ולתמיהה שהתעוררה בי במיוחד באשר לשותף אזולאי, באותו היבט של שלום הציבור. כאמור, אין בידי להעתר לערר.