פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
696/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
אברהים שאהיד
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.11.98 בב"ש 1795/98 (ת"פ
520/98) שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' ממן
תאריך
הישיבה: י"ג באדר תשנ"ט (1.3.99)
בשם
העורר: עו"ד דוד זילברמן
בשם
המשיבה: עו"ד אריה פטר
החלטה
העורר מואשם בכתב-אישום אחד עם אסעד אבו-סאלח בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בעבירות ייבוא, סחר והחזקה שלא לשימוש עצמי בסם מסוכן ובשיבוש מהלכי משפט.
לפי כתב-האישום, בתאריך 13.10.98 הגיעו העורר ושותפו לכתב-האישום, וכן אדם נוסף בשם אג'ייד אבו-סאלח, במכונית מסוג ב.מ.וו. למקום סמוך לגדר הגבול עם לבנון. אדם שהמתין בצד הגבול הלבנוני השליך מעבר לגדר שתי חבילות שהכילו 370.40 גרם סם מסוג הירואין ו1,731.90- גרם סם מסוג קנאבוס. משהבחין העורר בכוח משטרה שארב לו, השליך את חבילות הסם בחזרה לצד הלבנוני של הגדר. הסם הוחזר כעבור דקות מספר לידי השוטרים בצד הישראלי.
לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום ההליכים, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות למעצר.
בערר שבפניי טען סניגורו של העורר, עורך-הדין דוד זילברמן, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה בעוצמה מספקת למעצר, שכן אין בידי התביעה ראיה כי החבילות שהוחזרו לישראל ובהן התגלה הסם הן אותן חבילות שנמסרו לעורר.
בטענה זו אין כל ממש. העורר הכחיש כי קיבל חבילות אלו וסיפר כי הגיע למקום בחיפושיו אחר פרה. העורר עצמו, כאמור, נלכד על-ידי מארב משטרתי שעקב אחר כל פעולותיו. החבילות הוחזרו מייד לאחר מכן, על-ידי איש שזהותו חסויה.
בנסיבות אלה, האפשרות כי אין זהות בין החבילות שקיבל העורר לבין החבילות שהוחזרו, היא דמיונית.
עורך-הדין זילברמן הוסיף וטען כי העובדה שאג'ייד אבו-סאלח, שהצטרף לנסיעה, לא נעצר מצדיקה גם היא שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.
טענה זו יש לדחות, שכן החקירה העלתה שאותו אג'ייד אבו סאלח לא היה קשור במעשיהם של העורר ושותפו לכתב-האישום, שאף הוא נעצר עד תום ההליכים.
ניתנה היום, יג באדר תשנ"ט (1.3.99).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99006960.
L02