בש"פ 6966/03 חוסיין אבו זייד נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-משפט השלום ברמלה בעבירות של סחר בסם והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, נעצר עד תום הליכי-המשפט, לאחר שבית-משפט השלום (השופט שמואל ברוך) מצא ראיות-לכאורה מספיקות לכל האישומים. ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התקבל בחלקו, במובן זה שבית-המשפט המחוזי (השופט ח'אלד כבוב) הגיע לכלל דעה, כי העבירה היחידה המושתתת על ראיות- לכאורה בעוצמה המספקת למעצר היא החזקת חצרים. ברם, לנוכח היקף עבירות הסם, שבוצעו באותם חצרים שהעורר הוא בעליהן, סבר כי "הדרך היחידה להבטיח את גדיעת שרשרת הסם היא מעצרו של העורר".

מכאן הערר שבפני, בגדרו נטען, ראשית, כי אין ראיות מספיקות המבססות אף עבירה של החזקת חצרים; שנית, כי עבירה זו כשלעצמה אינה מצדיקה מעצר; ושלישית, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

את הטענה הנוגעת לתשתית הראייתית יש לדחות, שכן תשתית זו פורטה בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, היא מושתתת על הודאת העורר עצמו, ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

באשר לאפשרות לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, מאחר שאין חולק כי העבירה בה הוא מואשם מקימה חזקת מסוכנות, הרי ביקשתי תסקיר מעצר, אך תסקיר זה היה שלילי ושירות-המבחן לא יכול היה להצביע על חלופה העשויה להסיר את חזקת המסוכנות. בהתייחסותה לתסקיר זה, טענה באת-כוח העורר, עורכת-הדין שירה מרוז בדיון שבפני, כי תסקיר זה הולם יותר חוות-דעת באשר לעונש, ואינו בודק לעומק אפשרויות לשחרור בתנאים מגבילים. טענה זו אינה יכולה להתקבל. עיינתי בתסקיר, וממצאיו רלוואנטיים לשאלה שהעמדתי לשירות-המבחן, היינו בחינת מידת מסוכנותו של העורר והאפשרות להסירה על-ידי חלופת מעצר.

כאמור, מששירות המבחן לא יכול להמליץ על חלופת מעצר, אין מקום לקבלת הערר, והוא נדחה.