בש"פ 6977/06 אלי מלכה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות התפרצות, גניבה, החזקת מכשירי פריצה והחזקת נכס החשוד כגנוב. נטען, כי בתאריך 5.6.06, בשעת צהריים, הוא פרץ לדירה ברמת-גן, וגנב מתוכה 1000 דולר, 200 ש"ח ושרשרת זהב. בחיפוש שנערך ברכבו של העורר לאחר מעצרו, נמצאו שעון וטבעת ביחס אליהם קיים חשד כי הם גנובים, וכן כלי פריצה.

נוכח העובדה כי אין זו עבירתו הראשונה של העורר בפלילים, ביקשה המשיבה מבית משפט השלום להורות על מעצרו עד תום ההליכים, אולם בית המשפט לא נעתר לה, והורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, וזה הורה על הכנתו של תסקיר מעצר בעקבותיו הונחה בית משפט השלום לחזור ולשקול כיצד לנהוג בעורר. ביום י"ז בתמוז התשס"ו (13.7.06), שב בית משפט השלום והורה על שחרור העורר. גם הפעם הגישה המשיבה ערר, ומשזה התקבל והוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, הוגש הערר שבפני.

לעורר עבר פלילי מכביד. הוא הורשע בעבירות רכוש רבות, בגינן נדון גם לעונשי מאסר, אולם נראה כי הוא מתקשה ללמוד את לקחו. בחודש פברואר 2005 הוא סיים לשאת במאסר קודם, ובעת שביצע את העבירות הנוכחיות הוא היה במעמד של אסיר ברישיון. ואם בכך לא די, מתברר כי בחודש פברואר 2006 הסכימה המשיבה למחול לו על תיקים נוספים כנגד התחייבותו להשיב תמונה יקרת ערך שנגנבה, ובמקום לשנות את אורחותיו נוכח עמדתם הנדיבה של גורמי התביעה, מתברר עתה כי באותם ימים ממש, שב העורר לעסוק בפלילים. נדמה כי כל אלה מובילים למסקנה אחת - סכנתו של העורר לצבור ולרכושו שעה שהוא מתהלך חופשי, הנה רבה, ועל כן אין מנוס מלהורות על מעצרו גם אם מדובר בעבירות שבדרך כלל אינן מחייבות מעצר.

נוכח האמור, הערר נדחה.