בש"פ 6981/02 שמש יוסי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת הצתה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, התפרצות לבניין וביצוע פשע והיזק בזדון.

בקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים נדחתה, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי התשתית הראייתית נגדו אינה בעוצמה מספקת למעצר, אך היא מספקת לקביעת חלופת מעצר, לרבות מעצר בית.

במשך הזמן, הוכנסו שינויים בתנאי מעצר הבית, ולבסוף בתאריך 23.5.02 הותר לעורר לשהות מחוץ לביתו בין השעות 06:00 בבוקר ועד לשעה 21:00 בלילה.

בקשת העורר לבטל גם מעצר בית חלקי זה נדחתה בטענה, שבית-המשפט המחוזי בא לקראתו במידה רבה בהתירו לעורר לשהות במהלך שעות היום מחוץ לביתו.

מכאן הערר שבפניי, שבגידרו נטען כי מעצר הבית החלקי מכביד על העורר לצאת לחופשה עם ילדיו ולחיות חיים רגילים.

לכך השיבה המדינה עוד בערכאה הראשונה, כי אם תוגש בקשה מיוחדת המתייחסת לתקופה מסוימת, תהיה מוכנה להסכים. ואילו בתשובתה לערר, לאחר שחזרה על נימוקיו של בית-המשפט המחוזי, בדבר ההקלה המפליגה שזכה בה העורר, הטעימה המדינה כי העורר עבר את העבירות המיוחסות לו בשעות הלילה.

לא מצאתי בנימוקים אלה עילה להגבלת חירותו של אדם, שחלה עליו חזקת החפות.

כאמור, מלכתחילה לא נעצר העורר כבקשת המדינה, משום שחומר הראיות שהציגה לא הספיק למעצר. בתוך כך חלפו עשרה חודשים. נראה לי, כי אין מקום להגבלת חירותו, שאף אין בה תכלית מעשית של ממש. שכן, ברי, כי בהגבלה חלקית כזו אין להסיר חשש של מסוכנות, לוּ - בנסיבות העניין - היה מוכח חשש כזה.

אני מקבלת איפוא את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומורה על ביטול מעצר הבית בשעות הלילה.