בש"פ 6986/06 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום ברמלה, באשמת ביצוען של שתי עבירות: מעשה מגונה ותקיפה. בית משפט השלום דחה את בקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

על אותה החלטה השיג העורר בפני בית המשפט המחוזי, כאשר מרביתם של נימוקי הערר עסקו בשאלת דיות הראיות. יתר על כן, בפרוטוקול הדיון נרשמו מפיו של בא-כוח העורר הדברים הבאים: "אבקש לציין כי יש לי מחלוקת משפטית בשאלת דיות הראיות". חרף זאת, ומטעמים שלא פורטו, דיון כזה לא התקיים כלל, ואפשר שהדבר נבע מכך שאותה עת הסתפק העורר בהקלות שניתנו לו בתנאי מעצרו.

בערר שבפני טוען בא-כוח העורר, כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. אולם, כאמור, שאלה זו מעולם לא נבחנה על ידי בית משפט קמא, וממילא לא הוכרעה, ועקב כך גם אין בידי לפסוק בה במסגרת ערר זה. במצב זה, שוב אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, ולזאת נתן בא-כוח המשיבה את הסכמתו, בכפוף לכך ששמורות לו טענותיו גם בסוגית קיומן של הראיות לכאורה.

אשר על כן, הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, המתבקש לשמוע במועד מוקדם ככל שניתן את השגות העורר בשאלת הראיות לכאורה, ולאחר זאת יקבע אם יש מקום לשנות מהחלטתו מחודש תמוז התשס"ו (יוני 2006).