בש"פ 6986/98 עבדול-חלים בלביסי נ. מדינת ישראל - שר הבטחון

זו עתירה על פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"ה1971-, לגילוי ראיות במשפט שמתנהל נגד העותר בבית המשפט הצבאי בלוד.

העתירה היא לצוות על המשיבים לאפשר לעד, המכונה בעתירה "ראש צוות המדובבים", להגיע לבית הדין הצבאי בלוד ולמסור את כל החומר שנמצא בידיו אודות שיחותיו של העד עם העותר.

בתיק זה ניתנה על-ידי שר הבטחון תעודה בדבר ראיות חסויות, המטילה חיסיון על מקורות המידע של שירות הבטחון הכללי ועל תוכן המידע שיש בו כדי לחשוף אותם מקורות, וכן חסיון על שיטות הפעולה, על נהלים ועל אמצעים טכניים שבידי שירות הבטחון, כמו גם על שמם ועל כל פרט אחר שיש בו כדי להביא לזיהויים של עובדי שירות הבטחון הכללי.

עוד בתחילת משפטו של העותר הובאה בקשה זהה, אשר נדונה בבית משפט זה על ידי כבוד השופט מ' חשין. הוא דחה את הבקשה ביום 9.11.97, לאחר ששמע בנפרד את באת כוח המדינה ואת אנשי שירות הבטחון, את בא כוח המבקש, שלא רצה לחשוף את קו הגנתו, וכן עיין בראיה החסויה. לכאורה, תמוה מדוע מוגשת בקשה שניה זו, כאשר נאמר לי שהמשפט כבר בסיומו, וכשליום 25.11.98 קבועה ישיבת סיום עדויות הגנה וסיכומים.

אף אני שמעתי בנפרד את באת כוח המדינה ואת בא כוח העותר, לאחר שהתקיימה ישיבה משותפת. אין ברצוני לחשוף כל מה שאמר לי בא כוח העותר, אבל ניתן לציין שהוא הסביר, שהבקשה לפני כבוד השופט חשין היתה שלב שלפני משפט זוטא. במשפט הזוטא הוגשה אימרה שנגבתה מפי העותר, אבל מחקירה נגדית של העד שהגישה נובע, שראשית ההודאה של העותר היתה בפני מי שמכונה "ראש צוות המדובבים" בתרגיל דיבוב. העותר מכחיש באוזני סניגורו שהיתה הודאה כזו. העדות מבוקשת היום כעדות הגנה, משום שיש לה השלכה על אמינות עדי התביעה.

עיינתי בראיה החסויה, והגעתי למסקנה, שאין להסיר את החסיון. בא כוח העותר צודק, שהחסיון מתייחס לראיה ולא לאנשים. אבל במקרה דנן, זהותם של אנשים היא חלק מן הראיה, ולכן אינני יכול לצוות להביא את מי שמכונה "ראש צוות המדובבים".

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.