בש"פ 6988/06 רונן סמולנסקי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: ניסיון לרצח, ייצור נשק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, החזקת נשק ותחמושת ושינוי זהות של רכב.

בפרק העובדות שבכתב האישום נטען, כי העורר קבע עם אחר, חיים שיטרית, לרצוח את אלי אריש על ידי הצמדתו של מטען חבלה לרכב בו נוהג אריש מעת לעת. בתאריך 15.4.06, בשעת בוקר מוקדמת, יצאו העורר ושיטרית לבצע את זממם, והעורר הצמיד את המטען לחלקו התחתון של הרכב, בסמוך למושב הנהג, כאשר הכוונה היתה להפעילו באמצעות שלט-רחוק. דקות ספורות לאחר שהעורר ושיטרית עזבו את המקום, ניגשו אליהם שוטרים ועצרו אותם. ועוד נטען, כי בחיפוש שנערך במחסן ביתו של העורר, נמצאו מטען חבלה המורכב משתי לבנות חבלה, רכיבים אלקטרוניים, טלפון סלולארי, אקדח, משתיק קול וארבע מחסניות ובהן תחמושת. לבסוף נטען, כי העורר זייף את זהותו של רכב על ידי החלפת לוחית הרישוי בלוחיות של רכב מדגם זהה.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עם תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

2.בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד א' אוחיון, עותר לשחרר את שולחו, ולו לחלופת מעצר, הואיל ועל פי גרסתו הוא התכוון מראש להצמיד לרכבו של אריש מטען פגום, וממילא לא היתה לו כוונה לפגוע בו. כמו כן, נטען כי מדובר בעורר חסר עבר פלילי, נכה צה"ל, שנקלע שלא באשמתו לנסיבות עליהן לא היתה לו שליטה ואותן לא היה יכול למנוע. בא-כוח העורר מפנה לעניין זה לתסקירו של שרות המבחן, אשר המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, בפיקוחם של בני משפחתו.

3.לא ראיתי מקום להיעתר לערר זה. לצורך הדיון, ובהתבסס על חומר הראיות בתיק, אניח לטובת העורר כי החליט מראש להצמיד מטען פגום לרכבו של אריש. כדי להסיר ספק, אני טורח להבהיר כי בדברי אלה אינני נוקט עמדה ביחס לגרסה זו של העורר, הואיל והחלטה בדבר מהימנותן של הראיות מסורה לערכאה הדיונית, ולה בלבד. ברם, גם נוכח אותה הנחה, עתה שוב אין ספק כי העורר מצוי ברזיה של מלאכת הכנתם של מטעני חבלה שלא כדין, ועל כן אפשר גם אפשר שבנסיבות אחרות הוא ישתמש בידע זה לפגיעה בחיי אדם, בין אם מתוך מניעיו-שלו, או בשליחותם של אחרים. ואם נדרשה ראיה נוספת לסכנה הנשקפת מהעורר, די להצביע על מציאתו של מטען חבלה נוסף במחסן ביתו, אקדח, משתיק קול ותחמושת. העולה מכך הוא, שגם אם יימצא כי אין בראיות כדי להוכיח כוונה לבצע רצח, קיימת גם קיימת תשתית להוכחת החזקתם של אמצעי חבלה ונשק שלא כדין, ונדמה כי אין צורך לומר עד כמה מסוכנות עבירות אלו לציבור, ובמיוחד בימים אלה.

נוכח כל האמור, מסקנתי היא כי דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.