בש"פ 699/03 זכארייה דעייף נ. מדינת ישראל

העורר ואחר, סמי מגדלאוי, נעצרו עד תום ההליכים בעקבות הגשתו של כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. נטען, כי בשעות הערב של אחד מימיו של חודש דצמבר 2002, הם ארבו במכונית שכורה לבני זוג שעמדו לעלות לדירתם. לפתע יצא מגדלאוי מהמכונית כשהוא רעול פנים וחבוש בכפפות, ובאיומי סכין נטל את תיקה של האישה. מגדלאוי נמלט למכונית וזו הסתלקה מהמקום כשהעורר נוהג בה.

אחד מאלה שעתידים להעיד מטעם המשיבה, הוא שוטר אשר שמע את צעקותיהם של בני הזוג שנשדדו, והספיק לראות בחור רעול פנים המחזיק בתיק שחור נמלט בריצה. השוטר רדף אחריו וראה אותו נכנס למושב האחורי של רכב שהסתלק מהמקום. אותו שוטר רשם את מספרו של הרכב, ואין מחלוקת שזהו רכב אותו שכר העורר, ועל פי גרסתו-שלו, הוא היה היחיד שנהג בו באותו יום.

העורר ומגדאלווי נעצרו לאחר מספר שעות, כאשר הגיעו עם הרכב השכור לביתו של העורר. הם נשאלו למעשיהם, ובתשובתם נתגלו סתירות עליהן הצביעה המשיבה ככאלה שבהצטרפותן לראיות האחרות (עדותם של המתלוננים והשוטרים), הן מהוות תשתית לכאורה להוכחתו של כתב האישום.

בערר שהגיש בא כוחו המלומד של העורר, עו"ד אוחנה, נטען, כי אין בראיותיה של המשיבה כדי להצביע על שולחו כמי שהיה לו חלק בקשר הפלילי ובשוד. נטען, כי העובדה שהוא נהג ברכב אליו הצטרף בשלב מסוים מגדלאוי, אין בה כדי להוביל למסקנה כי ידע על כוונותיו של מגדלאווי, או שהיה שותף להן.

אינני סבור כי הוכחה עילה אשר תצדיק את התערבותי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הואיל והתמונה המצטיירת בשלב זה של ההליכים היא שהעורר פעל בצוותא חדא עם מגדלאוי. אכן, הוא לא נטל חלק בתקיפת המתלוננים וגניבת התיק, אך אתה מתקשה להאמין שהוא נקלע לאותו מקום מבלי לדעת שבעודו ממתין למגדלאווי הספיק זה האחרון לשדוד אשה וליטול ממנה את ארנקה. זאת ועוד, במהלך השוד היו פניו של מגדלאווי רעולות ועל ידיו היו כפפות, ומצאתי את עצמי תוהה כיצד לא הבחין העורר בכל אלה כאשר זינק מגדלאווי לתוך הרכב השכור, ומדוע נעדר אירוע "מסעיר" זה מהגרסה שנרשמה מפיו במהלך חקירתו. ואם נדרשה ראייה נוספת לעניין מעורבותו של העורר בפרשה, נדמה כי הסתלקותו מהזירה במהירות, מלמדת כי החשד שדבק בו לא היה קלוט מהאוויר.

בית המשפט המחוזי דחה את ההצעה לעשות שימוש בחלופת מעצר, וגם בכך לא שגה. לעורר עבר פלילי מכביד ביותר, והוא ביצע את העבירות הנוכחיות שעה שעונשי מאסר על תנאי ברי-הפעלה עומדים נגדו. ממערער שכזה נשקפת סכנה מוחשית לציבור, ועל כן אף אני סבור כי אין בחלופה כלשהי כדי להבטיח שלא יחזור לסורו.

הערר נדחה.