פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6992/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
אחמד מסרוואה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על מעצר
תאריך הישיבה: י"ט באלול
תשס"ו (12.9.06)
בשם העורר: עו"ד
דניאל חקלאי
בשם המשיבה: עו"ד קרן
איזאק
החלטה
בתאריך 16.7.06, בשעת לילה מאוחרת, הגיע העורר, תושב טייבה, לחניון בתל-אביב, והבחין ברכב גולף שמנועו דולק ובעליו עומדים במקום סמוך. לפתע, זינק המערער לתוך הרכב והחל בנסיעה, והמתלוננת, שהבחינה בכך, קפצה אף היא לתוך המכונית והחלה להיאבק בעורר. חרף מאבק זה, המשיך העורר בנסיעה פראית בתוך החניון, עד שפגע ברכב חונה. חברה של המתלוננת ניסה אף הוא לעצור את העורר, אולם זה האחרון הלם בו בפניו ואיים לדקור אותו.
בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות שוד, נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות, ונהיגה בקלות ראש.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, ובכך עוסק הערר שבפני.
במהלך הדיון בפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות-לכאורה כדרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. כמו כן, לא נחלקו הצדדים בדעותיהם בשאלת קיומה של עילת מעצר הנובעת ממסוכנות העורר, מסוכנות הנלמדת מחומרת המעשים בהם היה מעורב, 19 הרשעותיו הקודמות, וביצוען של העבירות שעה שמאסר על-תנאי מרחף מעל לראשו. העולה מכך הוא שהמחלוקת היחידה אשר חייבה הכרעה, היא זו העוסקת בשאלת השימוש בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום לעשות שימוש בחלופה מסוג זה, ואינני סבור כי שגה בכך. אדרבא, התמונה המצטיירת היא כי עניין לנו עם עורר ממנו נשקפת סכנה של ממש לשלום הצבור ולרכושו שעה שהוא מתהלך חופשי, וחוששני ששום חלופה אין בה כדי לאיין מסוכנות זו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ט באלול תשס"ו
(12.9.06).
ש ו פ ט