בש"פ 6995/07 מנשה עמרה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל), לפיה נותר העורר במעצר בית תוך הוספת פיקוח צמוד עליו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: ניסיון להדחה בעדות על ידי מתן טובת הנאה, הדחה בעדות, שיבוש מהלכי משפט, קשירת קשר לביצוע פשע (שיבוש מהלכי משפט והדחת עד בנסיבות מחמירות) וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

בעטיה של פרשיית סמים, הוגשו כתבי אישום נגד משה זיגדון (להלן:

זיגדון ), מכרו של העורר, ומיכאל גולדשטיין (להלן: גולדשטיין ) שנעצרו שניהם עד תום ההליכים נגדם. גולדשטיין, שיוצג על ידי עורכת דין מהסנגוריה הציבורית (להלן: עורכת הדין ), שימש גם כעד תביעה במשפטו של זיגדון. על פי הנטען בכתב האישום, פעל זיגדון בעזרתו של העורר, לשיבוש משפטו, להניא את גולדשטיין מלהעיד נגדו. לשם כך, בתקופה ששהה זיגדון במעצר, הוא פנה לעורר וביקש ממנו להעביר סכום של 5,000 ₪ במזומן למשרדה של עורכת הדין, תוך שהוא מנחה אותו לומר כי מדובר במשכורת המיועדת לגולדשטיין. העורר נענה לבקשתו של זיגדון, ולאחר שביצע את האמור, טלפן אליו ודווח לו כי הכסף נמסר. משקיבלה עורכת הדין את הכסף לידה, מסרה אותו לידי אסף שמייב, חברו של גולדשטיין. כשלושה חודשים מאוחר יותר התקיימה ישיבת הוכחות במשפטו של גולדשטיין. במהלך הדיון פנה השופט לעורר, שנכח כשומע באולם, לאחר שהוזמן על ידי זיגדון, ושאלו למהות הקשר שלו לדיון, אם קיים כזה. העורר השיב כי הוא צופה תמים, וכי אין לו כל קשר לדיון. כחודש לאחר מכן, נשמעה עדותו של זיגדון במשפטו של זיגדון. גולדשטיין שיתף פעולה עם בא כוח התביעה, אך סרב להשיב לשאלות שנשאל בחקירה נגדית. באותו שבוע, על פי הוראתו של זיגדון, הגיע העורר לעורך הדין מטלון וקיבל ממנו צ'ק על סך 3,500 ₪, אותו פדה למזומן. סך של 500 ₪ נטל העורר לעצמו, ואת היתרה שם במעטפה. בהתאם לקו הפעולה שסיכמו ביניהם, טלפן העורר למזכירת עורכת הדין וביקש ממנה לרדת לרחוב לקבלת משלוח. המזכירה נענתה לבקשתו וירדה לרחוב, אולם משהבינה כי הוא מבקש למסור לה מעטפת כסף, סירבה לקחתה. העורר סיפר על התפתחות הדברים לזיגדון, ועל כן שלח אליו האחרון אדם בשם גילי באשא (להלן:

באשא ) שיקבל ממנו את הכסף. העורר מסר את הכסף לבאשא, והסביר לו כי יש להעבירו לעורכת הדין, כן מסר לו את מספר הטלפון שלה והנחה אותו לומר לה כי מדובר במשכורתו של גולדשטיין, על אף שידע שאין כך הדבר. גם ניסיונותיו של באשא כשלו, ועורכת הדין סירבה לקבל ממנו את הכסף.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, בקשה המשיבה את המשך מעצר הבית בו היה נתון העורר מיום חקירתו במשטרה, תוך שביקשה להוסיף פיקוח צמוד, ערבויות ועיכוב יציאתו מן הארץ. זאת, בטענה כי קיימות נגדו ראיות לכאורה וכי קיים יסוד סביר לחשש כי יפעל לשיבוש מהליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או להשפעה על עדים, במשפטו או במשפטו של זיגדון. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל) בחן את הראיות, ומצא כי יש בהן כדי לבסס את אשמתו הלכאורית של העורר. לאור האמור, הושם העורר במעצר בית מוחלט בפקוח תחת התנאים הבאים: הפקדת מזומן על סך 6,000 ₪ ; ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 20,000 ₪ כל אחת ; איסור ליצור קשר בין במישרין בין בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה. בהחלטה מאוחרת יותר קבע בית המשפט את זהות המפקחים. כן, הוקלו תנאי מעצרו כך שהתאפשר לו, בין היתר, לצאת ולבקר את אמו בשעות מסויימות ותחת פיקוח.

3.

לטענת העורר יש מקם לבטל את מעצר הבית שהוטל עליו. העורר לא חולק אומנם על קיומן של ראיות לכאורה, אך סובר כי יש בעוצמתן החלשה כדי להשליך על ההחלטה הסופית בעניין מעצר הבית. לדבריו הוא פעל שלא מתוך ידיעה, כמו גם עצימת עיניים, לעובדה שמטרת הכספים שהעביר לגולדשטיין הייתה להניאו מלהעיד במשפט. מוסיף וטוען המערער כי שגה בית המשפט קמא שלא התייחס בהחלטתו לשאלת קיומה של עילת מעצר נגדו. הוא טוען כי לא קיים חשש שישבש מהלכי משפט, הואיל ואם היה חפץ בכך, היה יכול לעשות זאת טלפונית. העובדה שגם עובר להגשת כתב האישום בשעה ששהה העורר במעצר בית ללא פיקוח, הוא לא פעל לשיבוש ההליכים, גם היא מעידה, לטענתו על העדר עילת מעצר בעניינו. הוא גם טוען שגולדשטיין במעצר, משפטו הסתיים ואין כל אפשרות להגיע אליו. בנוסף, העורר טוען כי גם נסיבות חייו מצדיקות את שחרורו ממעצר הבית: נשוי ואב לשתי בנות, ללא עבר פלילי, מנהל אורח חיים תקין, לרבות שירות צבאי מלא ושירות מילואים פעיל. לדבריו, בתו הקטנה עברה ניתוח לב פתוח ולא ניתן היה לשלחה לקייטנה המיועדת לילדים במצבה, בשל מעצר הבית המלא בפקוח אשתו. כמו כן, בתו הגדולה עומדת להתחיל לימודים בתיכון ואין באפשרותו לממן צרכי הלימוד עבורה. לטענתו, שהייתו במעצר בית מלא גורמת לו לנזקים כלכליים קשים עבורו ועבור בני משפחתו, הואיל ונמנע ממנו, כמו גם מאשתו, המפקחת עליו, היכולת לצאת ולעבוד.

4.

לטענת המשיבה, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט הן במשפטו של העורר, הן במשפטו של זיגדון, חשש הנלמד מהתנהלותו בעבירות המיוחסות לו. לטענתה, האיזון הראוי בין חירותו של העורר ובין האינטרס הציבורי נעשה בהחלטתו של בית המשפט קמא.

5.

לאחר שקראתי את הערר שהגיש המבקש, ושקלתי את הטענות שהעלו הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אכן, המעשים המיוחסים לעורר נחזים להיות חמורים, וברי כי שיבוש מהלכי משפט מהווה עבירה חמורה. פעילות שיש בה לשבש את מהלכו התקין של ההליך המשפטי, פוגעת לא רק בצדדים לאותו הליך, כי אם גם באינטרס הציבורי הרחב למערכת משפט איתנה ויציבה, והשלכותיה עלולות להיות קשות. יחד עם זאת, ניצבים אנו עובר להכרעת הדין, עת עומדת לעורר חזקת החפות. בשלב זה, נדרשים אנו אך לשאלת עילת המעצר והיכולת לאיינה. עילת המעצר שנטענה נגד העורר עניינה החשש לשיבוש הליכי משפט, שעל פניו מטה את הכף לכוון מעצר. עם זאת, היה מקום בנסיבות המקרה שבית המשפט קמא ידרש לשאלת קיומה של עילת מעצר נגד העורר. בנסיבות העניין לא מצאתי כי החשש לשיבוש הליכי משפט על ידי העורר מצדיק את מעצר הבית שהושת עליו, מאחר שהוא ניתן לאיון על ידי החלופות, כפי שיפורטו. הדבר נלמד מהתנהגותו של העורר מאז החלו ההליכים נגדו, הן עובר לפיקוח שהושת עליו, הן לאחריו, לפיה לא פעל לשיבוש הליכי המשפט, על אף שהיה ביכולתו לעשות זאת. כמו כן, התרשמתי כי עניין לנו באדם, שעד להסתבכות זו ניהל אורח חיים תקין, ללא כל עבר פלילי. דומה, כי אף במהלך המעשים המיוחסים לו שימש העורר "כזרועו הארוכה של אחר", ומתוך האינטרסים של האחר. יתר על כן, מעצר הבית שהוטל על העורר בפיקוח אשתו, מונעים ממנו לצאת ולהתפרנס, והדבר גורם לו ולבני משפחתו פגיעה כלכלית חמורה המגעת עד כדי התדרדרות לחרפת רעב, ואף בכך יש כדי להצדיק את שחרורו.

לאור האמור אני מורה על שחרור העורר ממעצר בית וביטול הפיקוח שהוטל עליו, בכפוף לתנאים הבאים שיתווספו אל התנאים אותם הציב בית המשפט קמא: על העורר יוטל איסור יציאה מן הארץ ; העורר יפקיד סכום נוסף של 4,000 ₪ במזומן, כך שסך הכל יפקיד סכום של 10,000 ש"ח ; העורר וצד ג' ימציאו ערבויות על סך 10,000 ₪ כל אחת, כך שסך הכל יעמדו הערבויות על סך 30,000 ₪ כל אחת.