בש"פ 700/03 גדוע אבו סולב נ. מדינת ישראל

העורר ביחד עם אחר הועמדו לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, סחיטה בכוח ואיומים, והחזקת סכין. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ונראה כי בית המשפט המחוזי היה מוכן לדחות את בקשת המשיבה ולהסתפק בחלופת מעצר, ובלבד שזו תימצא ראויה. דא עקא, בדיקתו של שירות המבחן העלתה כי מי שהוצע לפקח על העורר (אחיו), יתקשה לעשות זאת במשך שעות היום. בעקבות כך הציע העורר כי תפקיד הפיקוח יוטל על אביו, אולם לאחר שהאב נחקר בבית המשפט, מסקנתה של השופטת המלומדת היתה שגם בחלופת מעצר זו אין די להבטחת שלומו של הציבור מפני מסוכנותו של העורר.

בתאריך 2.1.03 הציע העורר חלופה נוספת שגם אותה דחה בית המשפט, ומכאן הערר שבפני.

האזנתי לדבריו של בא-כוח העורר, ועיינתי בפרוטוקול הדיון של הערכאה הראשונה, אך לא מצאתי מקום להתערבותי. בית המשפט המחוזי, בפניו התייצבו אלה שהוצעו על ידי העורר כדי לפקח על תנועותיו, לא נמצאו מתאימים לתפקיד זה, ואינני רואה מקום להעדיף את התרשמותי המתבססת על הכתוב בלבד, על התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מאותם אנשים, שכאמור נחקרו בפניו.

לפיכך דינו של הערר להדחות, ומטבע הדברים יוכל העורר לשוב ולפנות לבית משפט קמא, ובלבד שיהיה בידו להצביע על חלופת מעצר ראויה.

הערר נדחה.