בש"פ 7002/97 סעדיה מגילה נ. מדינת ישראל

הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי סברו שניהם כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר לביסוס שלושת האישומים על סחר בסמים. לא שוכנעתי כי יש לשנות ממסקנותיהם של שתי הערכאות הקודמות בנדון זה.

בית משפט השלום סבר כי על אף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ניתן להבטיח את מטרות המעצר גם על ידי שחרורו של העורר בתנאים. בכלל השיקולים לכך ציין בית משפט השלום כי מדובר באדם מבוגר (בן 44), ועל אף

הרשעותיו הקודמות, בהן הורשע בסחר בסמים, לא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

בית המשפט המחוזי סבר אחרת בערר שהגישה המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. לדעת בית המשפט המחוזי, הלכה היא כ"בעבירות של סחר בסמים יש להחזיק במעצר עד תום ההליכים", ואין במקרה הנדון כדי להצדיק סטייה מהלכה זו. מה עוד, כי העבירות שהואשם בהן העורר בוצעו (לכאורה) על ידו, שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי לתקופה ממושכת, ובענין זה נפלה שגגה מלפני בית משפט השלום.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הערר להדחות. קיומן של הראיות לכאורה מצביע על היות העורר סוחר בסמים מסוכנים, ואין כל נסיבה של ממש שתצדיק סטיה מהילכתו של בית משפט זה, כי דינם של סוחרי סמים להיות נתונים במעצר עד תום ההליכים, להוציא מקרים יוצאי דופן. שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם.

אוסיף בשולי הדברים, כי הדיון בבית משפט השלום נקבע ליום 16.12.97, ויש להניח כי המשפט יסתיים תוך זמן קצר. בהקשר זה לא למותר הוא לציין כי העורר הגיש את הערר בעצמו, ומשהופיע בישיבה הקודמת ללא עורך דין, דחיתי את הדיון להיום ומיניתי את עו"ד פרי (בהסכמתו) לייצג את העורר, לאחר שייצג אותו בבית משפט השלום בדיון למעצר, וכן בבית המשפט המחוזי בערר. העורר מסר כי ביקש מבית משפט השלום למנות לו סניגור במשפט גופו, וכי בקשתו נדחתה. סבורני, כי ראוי הוא שההחלטה האמורה תשקל בשנית, אם יש מקום שהעורר יהיה מיוצג במשפטו, נוכח מהות העבירות המיוחסות לו.

הערר נדחה.