בש"פ 7011/11 מדינת ישראל נ. אשר סויסה

לפניי בקשה להארכת מעצר ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 4.1.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב המייחס לו שנים עשר אישומים, ובהם: הפרת הוראה חוקית, היזק בזדון, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, התפרצות למקום מגורים, נהיגה בזמן פסילה, סטייה מנתיב, אי-ציות לרמזור אדום והחזקה ושימוש בסם מסוכן. העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, בוצעו בזמן שהיה נתון במעצר בית מלא תחת פיקוח ואיזוק אלקטרוני, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בבית משפט השלום בנצרת בכתב אישום אחר שהוגש נגדו. במסגרת אותה הרשעה, נפסל המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים. על פי הנטען בכתב האישום, בעת שהיה נתון במעצר בית הפר המשיב את תנאי המעצר תוך ביצוע עבירות רבות בזמנים שונים. על פי הנטען באישום מס' 2, ביום 27.12.2010 נהג המשיב ברחובות ירושלים בצורה מהירה ופרועה תוך שהוא עובר על חוקי התנועה ומסכן חייהם של נהגים ועוברי אורח, כל זאת במטרה להתחמק מניידת משטרה; אישומים 12-3 התייחסו למועדים מוקדמים יותר שבהם יוחסו לו עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, והיזק בזדון בגין פריצות למספר בתים וגניבת כספים במזומן בסכומים שונים. בנוסף, הואשם המשיב בהחזקה ובשימוש בסמים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר שהוגשו תסקירי מעצר, ביום 9.3.2011 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' דרורי ) לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית לגמילה מסמים "רטורנו". המדינה הגישה ערר על החלטה זו. השופט י' עמית דן בהרחבה בשאלה אם, מתי ובאילו תנאים ישלח בית המשפט נאשם לחלופת מעצר בדמות גמילה מסמים. על סמך אמות המידה שהתווה החליט בית המשפט לקבל את הערר, בקובעו:

"על רקע כלל השיקולים והמבחנים שפורטו לעיל, נקל עלי לקבל את הערר. המשיב לא התחיל בהליך גמילה בסמוך לפני ביצוע העבירות, שירות המבחן הביע דעתו שלוש פעמים רצופות כי המשיב אינו מתאים להליך גמילה, כך שאיני רואה כל אינדיקציה להסתברות גבוהה של הצלחה בגמילה. המשיב נמצא זמן רב במעגל הסמים וצבר עבר פלילי נכבד. המשיב הפר עשרות פעמים את תנאי מעצר הבית שהושתו עליו, וביצע שורה של עבירות תוך כדי הפרת מעצר הבית ואף עלה בידו להסיר את האזיק האלקטרוני. המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות של ממש, כולל נהיגה ברכב ללא רישיון במהירות ובפראות, באופן המסכן את העוברים ושבים. לא זה הנאשם שבית המשפט יכול ליתן בו אמון, לא זה הנאשם שניתן להניח כי יש בחלופת המעצר כדי להקהות מסוכנותו לציבור (מעבר לנדרש אעיר כי המדינה טענה כי מוסד רטורנו אף אינו מתוחם בשער וגדר). ככל שימצא בית המשפט הדן בתיק העיקרי כי הנאשם מתאים לגמילה, יש להותיר זאת לשלב גזירת הדין, וכפי שהדברים נראים בשלב זה, שמא לשלב של ריצוי העונש ובמסגרת בית הכלא" (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פסקה 11 (לא פורסם, 21.3.2011)).

3.

הדיון בתיק העיקרי נדחה מספר פעמים, ברוב המקרים היה זה לבקשת בא-כוח המשיב לצורך הידברות עם המדינה. התיק אף הועבר לגישור שנכשל. ביום 20.6.2011, במסגרת התיק העיקרי, הורה בית המשפט המחוזי על הפרדת האישומים, באופן שרק האישום השני יידון בבית המשפט המחוזי, בעוד שיתר האישומים יוגשו ככתב אישום נפרד לבית משפט השלום. כתב האישום תוקן כאמור. ביום 4.7.2011 טען ב"כ המשיב כי נוכח פיצול כתב האישום יש לבחון את קיומן של הראיות לכאורה לאישום שנותר. כמו כן הוצעה חלופת מעצר נוספת בעניינו של המשיב, בביתה של חברתו. חרף התנגדות המדינה, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים שיבחן את הסיכון הטמון במשיב וכן את חלופת המעצר שהוצעה. בדיון זה הודיע ב"כ המשיב שככל שתידרש הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לא תועלה טענה שיש לשחרר את המשיב עקב חלוף הזמן. בתסקיר מיום 26.7.2011 התרשם שירות המבחן שחלופת מעצר ביתית לא תוכל להתמודד עם הסיכון שטמון במשיב ולכן נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. ביום 31.7.2011 ביקשו ב"כ הצדדים במשותף לדחות את הדיון לשם קיום משא ומתן ביניהם, וכן מהטעם שקיימים מספר נפגעי עבירה שטרם נגבתה מהם הצהרת נפגע. בדיון מיום 11.8.2011 ציין ב"כ המשיב כי לא הושג הסדר בין הצדדים ועל כן מבקש הוא להמשיך את ניהול התיק. לנוכח התסקיר האחרון שהוגש, הסכים בא-כוח המשיב למעצרו עד תום ההליכים תוך שהוא שומר על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר אם יחול שינוי בנסיבות. בהתאם להסכמה זו, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 11.9.2011 החלה שמיעת ההוכחות בתיק ובמהלכה נשמעה עדותם של ארבעה מעדי התביעה. הדיון נדחה לסיום שמיעת ההוכחות ליום 10.11.2011.

4.

בבקשה שלפניי טוענת המדינה כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, חומרת העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, וכן העובדה שמשפטו אמור להסתיים בזמן הקרוב, יש מקום להאריך את מעצרו כמבוקש. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען שהעיכוב בשמיעת התיק נוצר עקב הצורך לתקן את כתב האישום. לדבריו, שמיעת ההוכחות לא תסתיים בדיון הבא, והוא מבקש מבית המשפט לבחון בשנית את חלופת המעצר שהוצעה בבית המשפט המחוזי.

5.

דין הבקשה להתקבל. העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום הן חמורות. לכאורה ביצע המשיב את העבירות בעת שהיה עליו לשהות במעצר בית מלא, וזאת לאחר שפירק את האזיק האלקטרוני שאמור היה להבטיח את תנאי שחרורו. המשיב נהג בפראות וסיכן את העוברים והשבים. מסוכנותו מתחדדת לנוכח עברו הפלילי הכבד ורב השנים, הכולל עבירות סמים, אלימות ורכוש; שני מאסרים מותנים ברי-הפעלה (אם יורשע בעבירות הרכוש המיוחסות לו בהליך שהופרד); ולא פחות מ-48 הרשעות תעבורה ובהן נהיגה באור אדום. נוסף לאמור, שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורעת מצד המשיב וכי חלופות המעצר שהוצעו, לרבות קהילה טיפולית וחלופות ביתיות, לא תוכלנה לאיין את מסוכנותו. לכך יש להוסיף ששמיעת הראיות התעכבה בעיקרה נוכח המגעים בין הצדדים והליך גישור שלא צלח, ולעת הזו קבוע מועד קרוב לסיום שמיעת הראיות. גם אם אניח כי – כפי שטוען ב"כ המשיב – ששמיעת הראיות לא תסתיים באותו מועד, הרי למצער תסתיים במועד זה שמיעת ראיות התביעה. בהצטבר כל הטעמים הללו, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש.

6.

הבקשה מתקבלת. אני מורה על המשך מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם מיום 4.10.2011, או עד למתן פסק-דין בת"פ 5839-01-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.