בש"פ 7013/03 רפאת מסרוואה נ. מדינת ישראל

בערר זה אין כל ממש.

העורר, המואשם בהחזקת סמים מסוכנים – 77 ק"ג חשיש – נעצר עד תום הליכי המשפט. הסם נתפס במכוניתו, שבה נהג. העורר הסביר בחקירתו כי מסר את המכונית לאלמוני, שאת שמו לא מסר, לצורך בדיקת המכונית, שאותו אלמוני ביקש לקנות ממנו. לאחר שאיש זה הודיע לו כי אינו מעוניין בקנייה, הוסיף כי השאיר את הרכב בחנייה שליד תחנת הדלק. מעבר לכך, סירב הוא להשיב על שאלות להבהרת גרסתו ובחר בזכות השתיקה. משכך, ולאור חומרת העבירה, נעצר הוא עד תום הליכי המשפט.

בערר שבפנַי מיקד בא-כוחו, עורך הדין שרון בר-עוז, את טענותיו בראיות- לכאורה, שלדעתו לא היו מספיקות. אלא, שדי בחזקה, הקמה מן העובדה שהסם נמצא במכונית השייכת למערער, כדי להקים חזקה שהחזיק ביודעין את הסם. חזקה זו ניתנת לסתירה, ברם, בחקירתו מסר העורר גרסה תמוהה ביותר, ומכל מקום לא ניתן היה לבדוק אותה, בשל בחירתו בזכות השתיקה.

הסניגור טען, כי מעורבות המשטרה בהעברת הסם, שעולה לדעתו מהטלת חסיון על פעילותה, היא לעצמה מלמדת על חלקו המינורי של העורר, ומצדיקה חלופת מעצר. אלא, שגם כאן שתיקתו של העורר היא לרועץ לו, שכן לא סיפר כלל על חלקו בפרשה. נותרה איפוא החזקה, כי החזיק בסם מסוכן.

הערר נדחה.