בש"פ 7017/08 מדינת ישראל נ. מאיר אדרי

לפניי בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1066/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996.

1.

ביום 31.5.2006 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעבירה של רצח בכוונה תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 2.5.2006 נתגלע סכסוך אלים בין המשיב לבין אלירן זילוף ז"ל (להלן: המנוח ), שבעקבותיו החליט המשיב לרצוח את המנוח. לשם הגשמת מטרתו זו, הצטייד המשיב באקדח. בתאריך 19.5.2006 פגש המשיב את המנוח, שלף את אקדחו, וירה לכיוון המנוח, שהחל לברוח מהמקום, במטרה להרגו. כתוצאה מהירי, נפגע המנוח בראשו, ומת בבית החולים, כעבור כמה שעות. לאחר המקרה, העלים המשיב את האקדח בו בוצע הרצח.

עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות הודאתו, שחזור האירוע, והודעותיהם של עדים נוספים. כן נטען בבקשה, כי נשקפת מהמשיב סכנה לציבור, נוכח הרשעתו בעבר בעבירות אלימות רבות, בעבירות רכוש וסמים, ובבריחה ממעצר. בהחלטתו מיום 6.7.2006, נוכח הסכמת הצדדים, נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן ) לבקשה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתשעת חודשי המעצר הראשונים, האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב שש הארכות בנות 90 ימים כל אחת. הארכות מעצר אלה ניתנו כולן בהסכמת בא-כוח המשיב.

ההליכים בעניינו של המערער התעכבו פעמים רבות בעקבות בקשות דחייה מטעם ההגנה, בעקבות משא ומתן בין הצדדים, ובעיקר בעקבות החילופים התדירים בייצוגו של המערער. כיום, נערכו כבר חמישה מועדי הוכחות, ונסתיימה פרשת התביעה. בתיק קבועים שני מועדים לשמיעת פרשת ההגנה – 2.11.2008 ו-6.11.2008.

2.

בטיעוניה לפניי, טענה המבקשת, כי יש להאריך את מעצרו של המשיב, זו הפעם השביעית, נוכח מסוכנותו הברורה, כפי שזו עולה מחומר הראיות נגדו בעבירה בה הואשם ומהרשעותיו הקודמות. לטענת המבקשת, האשמה העיקרית להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב רובצת לפתחו, ונובעת מכך שהחליף, מספר פעמים, את עורכי הדין המייצגים אותו, דבר שחייב את דחיית המשך השמיעה של התיק. עוד מוסיפה המבקשת, כי אין המשיב חולק על עצם מעשה ההמתה, אלא על פרטי היסוד הנפשי; בעניין זה, ציינה באת-כוח המבקשת, כי העונש החמור הצפוי למשיב, יחד עם עברו הפלילי, הכולל בריחה ממעצר, מקימים חשש מובנה להימלטות מן הדין.

מנגד, טען בא-כוח המשיב, כי אמנם אין מחלוקת על עצם מעשה ההמתה – אך יש מחלוקת לעניין אשמתו של המשיב, וזאת כיוון שהמשיב טוען להגנה עצמית, בהסתמך על כך שהמנוח אחז בידו סכין בזמן הרצח. כמו כן, הדגיש בא-כוח המשיב שלא כל העיכובים בהליך נזקפים לחובתו, וחלקם נגרמו בשל מגבלות שונות של בית המשפט או התביעה. בנוסף, ציין בא-כוח המשיב את נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, שנולד לו לאחרונה בן, אביו חולה מאוד, ואצלו עצמו חלה התדרדרות נפשית משמעותית. נוכח כל אלה, טען בא-כוח המשיב, כי ראוי להורות על תסקיר שייבחן את האפשרות של חלופה של מעצר בית מלא בבית משפחתו של המשיב.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. בחינת בקשה להארכת מעצר תיעשה נוכח מכלול הנסיבות הרלוונטיות להתנהלות ההליך בעניינו של העצור, ותוך בחינה מחדש של האיזון בין ההגנה על חירות הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו – ובראשם: ביטחון הציבור. בנסיבות המקרה שלפניי, אין ספק בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב, נוכח עבירת הרצח בה הואשם, ונוכח הרשעותיו הקודמות. באופן דומה, עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של בריחה ממעצר, מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין. בכל הנוגע לראיות לכאורה, אין ניתן להצביע על כל כרסום שחל בראיות אלה, וטענותיו של המשיב בדבר ביצוע הירי מתוך הגנה עצמית אינן מספיקות, בשלב זה של ההליכים, על מנת להטות את כף המאזניים לטובת שחרורו. על יסוד הראיות לכאורה, המצביעות על מסוכנותו של המשיב, ונוכח קיום עילת מעצר ומסוכנותו הרבה של המשיב, סבורה אני, כי בנסיבות העניין, אין אפשרות להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת מעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 20.8.2008 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1066/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו , לפי המוקדם.