בש"פ 7022/06 באסם חנחן נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: החזקת נשק שלא כדין, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם. על פי גירסת המשיבה כפי שהובאה בכתב באישום שהוגש לבית משפט קמא, התגורר העורר עד ליום 10.8.06 בלוד שם נמצא מחסן בבעלותו. בחיפוש שנערך במחסן ביום 13.8.06, נתפסו אקדח טעון בכדורים, סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ-400 גרם נטו, אריזה עליה נמצאו שרידי הירואין וכן כפפות, משקל אלקטרוני ושקיות נילון לאריזה.

העורר נתבקש להסביר את הממצאים המפלילים, וטען שאת האקדח מסר לו מאן דהוא כדי להסתירו במחסן במשך 3 ימים. באשר לסם ולכלים, נטען כי הוא מצאם בחצר. נוכח גרסה זו של העורר, נקבע כי בידי המשיבה תשתית ראייתית להוכחתו של כתב האישום, וכמתבקש מכך גם נקבע כי קמה נגד העורר עילת מעצר אותה לא ניתן להמיר בחלופה.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר, והאזנתי לדברי בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד א' בר עוז, לא מצאתי כי בית משפט קמא הגיע לתוצאה שגויה. נהפוך הוא, על פי גרסת העורר עצמו, החזקת הנשק היתה בידיעתו, ואף שזה אינו השלב לקבוע בו ממצאים של מהימנות, אני מתקשה לקבל את הגרסה לפיה "מצא" העורר את הסם והאביזרים הנוספים סתם כך בחצר. לנגד עיני ניצבת איפוא האפשרות הנוספת, היינו, שהעורר קיבל את הנשק ואת הסם ממאן דהוא, והביע נכונות להחזיק בהם מטעמים השמורים עמו. אכן, נראה כי אפשר שיש ממש בטענה לפיה העורר חושש להפליל את מי שמסר לו את הנשק והסם, אולם אינני יכול לקבל נתון זה כעילה המצדיקה את שחרורו. אדרבא, העורר נתן, ומדעת, את ידו לביצוען של עבירות שסכנתן לציבור מופלגת, ועם כך לא ניתן להשלים גם אם יתברר בסופו של יום כי פעל בשליחותו של אחר.

אשר על כן, הערר נדחה.