בש"פ 7023/06 אחמד מחמוד נ. מדינת ישראל

1.בשני כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים, מתוארת התארגנות וביצוע של שוד. נטען, כי לואי מוחמד (העורר בבש"פ 7258/06, להלן: לואי), אחמד מחמוד (העורר בבש"פ 7023/06, להלן: אחמד), מוחמד עטיה (להלן: עטיה) ותאאר סלימאן (להלן: סלימאן), קשרו בחודש יוני 2006 קשר לשדוד את המתלונן - סוכן העוסק בחלוקת סיגריות וכרטיסי טלפון לחנויות בכפר עיסוויה. בתאריך 26.6.06, בשעת לילה מאוחרת, ולאחר שעקבו אחר קורבנם, חסם עטיה באמצעות רכבו את מסלול נסיעתו של המתלונן, ואז נגשו לואי וסלימאן אל המכונית בה ישב כאשר פניהם רעולות ובידיהם אקדחים שלופים. השניים דרשו מהמתלונן לצאת מן הרכב, ומשסרב, לחץ סלימאן על הדק האקדח אולם לא נוצרה ירייה, ככל הנראה, עקב תקלה. בשלב זה דחף לואי את המתלונן והפילו מחוץ לרכב, ועם רכב זה, בו היו אותה שעה 30.000 ש"ח וסחורה בסכום של כ-150.000 ש"ח, הוא הסתלק מהזירה. בעקבות כך התיז סלימאן לעבר המתלונן גז מדמיע, ובהמשך שב וכיון אליו את האקדח ולחץ על ההדק, אולם גם הפעם לא נוצרה יריה. בשלב זה החל מאבק בין המתלונן לסלימאן, במהלכו הלם האחרון בפניו של קורבנו עם האקדח ופצע אותו. לגרסת המשיבה, כל אותה עת נכחו אחמד ועטיה בזירה כדי להקל על ביצוע השוד.

לעוררים ולחבריהם יוחסה עבירת שוד, ללואי וסלימאן יוחסה גם עבירה של נשיאת נשק שלא כדין, ולסלימאן יוחסה עבירה שלישית – ניסיון לרצח.

2.במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי בבקשת המשיבה למעצרם של לואי ואחמד עם תום ההליכים, לא היתה קיימת מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וממילא גם לא בשאלת קיומה של עילת מעצר. נוכח כל אלה וחומרת המעשה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי תרופתם של העוררים במעצר בלבד. מסקנה אחרונה זו היא העומדת במרכזם של העררים שבפני.

לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא. המערערים תכננו בקפידה לבצע שוד מזוין, במהלכו עשה סלימאן שימוש בנשק חם כדי לאפשר לו ולשותפו לבצע את משימתם. לצורך הדיון אניח כי אחמד לא ידע על כלי הנשק שנשאו עמם שניים מהקושרים, אולם גם בנסיבות אלה מדובר בשוד שקדם לו תכנון מדוקדק והכנות, ומי שכך נוהג, מעיד על עצמו עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר לעניינו של לואי, שכאמור נשא בעת השוד אקדח.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי נתפס לתוצאה שגויה, ומכאן החלטתי לדחות את העררים.