בש"פ 7031/06 מדינת ישראל נ. איימן חילו

1.על רקע מחלוקת ביחס לעצי-בנייה שמכר חסן חילו (נאשם 3) לסאמי נפאפעה (להלן: המנוח), פרצה ביום 11.11.95 תגרה, שהופסקה רק לאחר התערבותם של נכבדים משתי המשפחות.

בערבו של אותו יום, בגבול החלקה בין שתי המשפחות, הדליק המנוח מדורה כדי לשרוף פסולת, ודבר זה גרם להתלהטות מחודשת של הרוחות. בשלב כלשהו ניגש משיב 1 למנוח ודקר אותו בסכין בחזהו, בעוד משיב 2 דוקר אותו בבטנו. מיד לאחר דקירתו של המנוח, התנפלו משיב 1 וחסן חילו על ג'מיל נפאפעה. משיב 1 דקר אותו בצווארו ובגבו, ואילו חסן הכה אותו וחבל בו.

שני הפצועים הובהלו לבית חולים, שם נפטר המנוח מפצעיו, בעוד שג'מיל נותר מאושפז לצורך קבלתו של טיפול רפואי.

2.כתב האיום הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 7.12.05, ומשחלפו 9 חודשים מאז מעצרו, עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, והאזנתי לדבריהם של באי-כוח הצדדים, מצאתי כי עתירת המדינה בדין יסודה.

למשיבים מיוחסות עבירות להן נודעת חומרה מופלגת. האלימות בה נקטו היתה על רקע מחלוקת של מה בכך, ומי שמוכן להמית אדם עקב כך, חושף לעיני כל את הסכנה הרבה הטמונה בו.

מאז החלה שמיעת הראיות בחודש אפריל 2006, קיים בית המשפט המחוזי חמש ישיבות, במהלך ארבע מהן נשמעו ששה עדי תביעה, ואילו הישיבה החמישית נועדה לביקור בזירה. לשמיעתם של יתר העדים נקבעו 5 מועדי דיון, ומותר להניח כי ניתן יהיה לסיים את ההליכים בתקופת המעצר המבוקשת.

4.נוכח האמור, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, שתחילת מניינם ביום 7.9.06 או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 541/05 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכול לפי המוקדם מביניהם.