בש"פ 7031/07 מיכאל חבורוסטנקו נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, בעבירות נהיגה בשכרות ובזמן פסילה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.8.07 סמוך לשעה 06:20, נהג העורר מכונית במתחם נמל תל אביב, כשריכוז האלכוהול בדמו הינו 600 מ"ג, למעלה מפי שניים מסף השכרות.

חודש וחצי בלבד לפני כן, ביום 27.6.07, הורשע העורר בעבירת נהיגה בשכרות, רשיונו נפסל לעשרים וארבעה חודשים והוטל עליו עונש מאסר על תנאי של שישה חודשים.

המדינה ביקשה את בית משפט השלום לעוצרו עד לתום ההליכים, ובהחלטה מיום 13.8.07 הורה בית המשפט (כב' השופטת דלית ורד) לשחררו לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית אמו בפיקוח ערבים. המדינה עררה על כך לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 14.8.07 החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט ג' קרא) לקבל את הערר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בפני עררו של העורר כנגד החלטה זו.

בהודעת הערר ובטיעוניו בעת הדיון, טען בא כוח העורר כי סטה בית משפט קמא מהכלל, ולפיו עבירות תעבורה אינן מקימות כשלעצמן את עילת המעצר של מסוכנות, מכל מקום לא ברמה השוללת חלופת מעצר.

באת כוח המשיבה מפנה, לעומתו, לנימוקי בית המשפט קמא בדבר חריגותו של העניין דנן.

העורר, בין העשרים ושלוש, ביצע את המעשה והעבירות המיוחסים לו שישה שבועות בלבד לאחר שהורשע בעבירה קודמת של נהיגה בשכרות, ולאחר שדינו נגזר לעשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון ולשישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה נוספת של נהיגה בשכרות או נהיגה בזמן פסילה. על אף זאת, לא נרתע לשוב ולנהוג במכונית כשהוא שיכור ופסול לנהיגה.

בנסיבות אלה מצא בית המשפט קמא, כי "במעשיו אלה, כשהוא עובר לכאורה עבירה על גבי עבירה, זמן כה קצר לאחר שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, נדון לשלילת רשיונו ולמאסר על תנאי, השמיט המשיב (העורר) במו ידיו את האמון שכעת הוא מבקש ליתן בו לצורך שחרורו לחלופת מעצר. בכך נשמט הבסיס לעצם השימוש בחלופת מעצר בעניינו, יהא טיבה של זו אשר יהא". כבוד השופט קמא הוסיף וקבע, כי נסיבות אלה של העורר ומעשיו המוכחים לכאורה "די בהן כדי להעיד על מועדותו לשוב ולבצע עבירות המסכנות את הציבור כולו ... בנסיבות כאלה, אין כל מקום לבחינה עניינית של חלופת מעצר ויש להעדיף את בטחון הציבור על פני חירותו של המשיב (העורר) העושה בה שימוש לרעה".

2.

אכן, עבירות תעבורה כשלעצמן אינן מקימות ברגיל עילת מעצר של מסוכנות. אולם מסכים אני עם כבור השופט קמא, כי נסיבותיו של העניין דנן חריגות ודורשות התיחסות שונה. נהיגת רכב בשכרות, סכנה גלומה בה לציבור. נהיגת רכב בשכרות על ידי אדם שזמן קצר לפני כן הורשע בעבירה דומה ורשיונו נפסל עקב כך, מגדילה ומעצימה את עוצמת הסיכון הנודעת ממנו.

העובדה שלא נרתע מביצוע המעשים, המוכחים לכאורה, שעה שמאסר על תנאי של ששה חודשים תלוי ועומד כנגדו ויהיה בר הפעלה אם יורשע בדינו – מטילה אמנם ספק משמעותי בדבר האמון שניתן לתת בעורר כי יקיים תנאי שחרור בערובה בגידרה של חלופת מעצר.

נוכח זאת – איני מוצא מקום לקבלת הערר.

3.

במהלך הדיון בערר התברר כי טרם נקבע מועד לשמיעת משפטו של העורר. המדובר על פני הדברים בהליך שאינו אמור להמשך מעבר לישיבת הוכחות אחת, ובמיוחד שעה שמדובר בנאשם הנתון במעצר.

לאור זאת – ומתוך האיזון הנדרש – אני פונה לבית המשפט לתעבורה כי יקבע מועד מוקדם ככל הניתן לבירור המשפט לגופו.

היה והליכי המשפט לא יסתיימו תוך שלושה חודשים ממתן החלטה זו – תהיה בכך, בנסיבות העניין, נסיבה חדשה שתצדיק עיון חוזר בשאלת המשך מעצרו של העורר, תוך בחינת חלופת מעצר בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה.

4.

סוף דבר – הערר נדחה, וזאת בכפוף לאמור בפיסקה הקודמת שבהחלטה זו.