בש"פ 7032/16 בש"פ 7032/16

1.שתי בקשות רשות ערר שהוגשו במוצאי שבת 10.9.2016. לאחר עיון בבקשות הודעתי כי לא תינתן רשות ערר והנימוקים לכך יימסרו בהמשך. הואיל ומדובר בפרשיות דומות, וגם הוגשה על ידי בא כוח שני המבקשים בקשה לאיחוד דיון, תינתן החלטה אחת ביחס לשתי הבקשות.

להלן הנימוקים שביסוד ההחלטה שלא ליתן למבקשים רשות ערר.

2.שני המבקשים נעצרו לצורך חקירה ומעצרם הוארך ביום ו', 9.9.2016, בבית משפט השלום באילת עד ליום א', 11.9.2016. העררים הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע עוד באותו יום, האחד בשעה 13:45 והשני בשעה 17:53. בית המשפט המחוזי קבע דיון באחד העררים ליום א', 11.9.2016 (כלומר, מועד בו ממילא יסתיים המעצר על פי החלטת בית משפט השלום), ובהמשך דחה בקשה להקדים את הדיון למוצאי שבת, 10.9.2016. בערר השני, שהוגש סמוך לכניסת השבת ובו התבקשה קביעת דיון למוצאי שבת, נקבע, ללא דיון, שאין מקום לקיים בערר דיון נוכח לוח הזמנים וכייוון שלא נמצאה בהחלטת בית משפט השלום שגיאה או טעות בולטת.

3.מכאן בקשות רשות הערר, בהן נטען כי יש להורות על קיום הדיון בבית המשפט המחוזי במוצאי שבת.

כאמור, הבקשות הועברו לעיוני בשבת, 10.9.2016, בסמוך לשעה 20:00.

4.בנסיבות החריגות שנוצרו לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערר בעיקר נוכח לוח הזמנים שמקורו בעובדה שמעצר המבקשים הוארך ביום ו' בשעות הצהריים עד ליום א' בשעות הבוקר. בלוח זמנים זה קיים קושי אובייקטיבי לקיים דיון כהלכתו בערר. לדוגמה - ככל שהייתי נענה לבקשה, היה עלי לקבוע דיון במעמד שני הצדדים, דיון שהיה יכול להתקיים, לכל המוקדם, כשעתיים-שלוש אחרי קבלת הבקשות. גם אם היו הבקשות מתקבלות, לא היה זה סביר וראוי במקרה הנדון לחייב את בית המשפט המחוזי לקיים דיון בשעות הלילה. כפי שפורט בהרחבה בהחלטה אחרת שניתנה על ידי היום (בש"פ 7030/16), לעיתים נוצר מצב שהלכה למעשה הופך את זכות הערר לבלתי מעשית. כמובן שאילו היה מדובר במקרה של מתן החלטת מעצר שגויה על פניה, או במצב של סכנת חיים וכו', יתכן שהיה מקום לסטות מלוחות הזמנים המקובלים לשמיעת עררים (ודוק - על פי סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 לכאורה זכאית התביעה להודעה של 24 שעות לפני מועד הדיון בערר), אך המקרים דנא אינם חריגים כלל.

5.בשולי הדברים אציין כי האסמכתאות אליהן הפנה בא כוח המבקשים ניתנו במקרים בהם לוחות הזמנים היו שונים בתכלית, ובהינתן עובדה זו אכן היה מקום להעיר לבית המשפט המחוזי שאין לקבוע מועד דיון בערר לאחר תום תקופת המעצר שבגינה עוררים.

כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי בבש"פ 7030/16, לא בכל מקרה ראוי שבית המשפט ייקבע דיון בערר לאלתר, גם כשמדובר בענייני מעצר לצורך חקירה, ויש לזכור שענייננו בהליך השגה על החלטה שיפוטית שניתנה כדין והעצורים הובאו לפני שופט והייתה להם הזדמנות לפרט את טענותיהם.

נוכח האמור - הבקשות נדחות.