פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7035/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
מוחמד חד'ר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטות בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 4.11.03 בב"ש 2405/03, ומיום 22.6.04 בב"ש 2185/04, שניתנו
על-ידי כבוד השופטת ג' (דה ליאו) לוי
בשם העורר: עו"ד שגיב
בר-שלום
בשם המשיבה: עו"ד תמר
פרוש
החלטה
בפני ערר על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' דה ליאו) בב"ש 2405/03 מיום 4.11.03, לפיה נאסר על העורר לקבל מבקרים בביתו, ובב"ש 2185/03 לפיה נדחתה בקשתו להתיר לו לצאת לעבודה.
על-פי עובדות כתב האישום, ביום 21.6.03 על-פי תיאום מוקדם, יצאו העורר ואחר, הנאשם באותו כתב אישום, עם רכב מסוג איסוזו, לסיור בכפרם על מנת לוודא שאין במקום מחסומי משטרה, וזאת על מנת לאפשר מעבר "בטוח" של אחר נוסף בפרשה עם רכב מסוג פיאט ובו סם מוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 50.280 ק"ג. על-פי הנטען בכתב האישום את הסמים תכננו המעורבים, ובכללם גם העורר, למכור בתל-אביב.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ביום 4.9.04, לאחר שנמצא מקום מתאים לחלופת מעצר, הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' דה-ליאו) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בקרית-שמונה, ובהחלטה זו נקבע, כי אמו של העורר "תמנע ביקור של כל מי שהוא מבני כפרו בדירה הנדונה".
לאחר מתן ההחלטה מיום 4.9.04 התברר, לטענת העורר, כי התנאי הגורף, לפיו כל בני כפר עג'ר אינם יכולים לבקר אותו, גורם לתוצאה קשה שאין לה כל הצדקה, לפיה גם בני משפחתו, דוגמת הסבתא, אחותו ודודתו אינם יכולים לבקרו. או-אז, הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה (ב"ש 2405/03), בה ביקש לשנות את תנאי השחרור האמורים, אך ורק ביחס לשתי הסבתות, אחותו ושלוש דודות, ובסך-הכל שישה בני משפחה, כולם אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי.
ביום 4.11.03, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.
בחלוף עשרה חודשים, בהם היה העורר נתון, לטענתו, בתנאים קשים של מעצר בית מלא, מבלי שיכול היה ליצור קשר עם בני כפרו או לראותם, הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה (ב"ש 2185/04) להתיר לו לצאת לעבודה עם דודו בחקלאות, אותה עבודה בה עבד בטרם נעצר.
ביום 22.6.04 דחה בית-המשפט המחוזי גם בקשה זו.
מכאן הערר שבפני.
בא כוח העורר, טען, כי טעה בית-המשפט המחוזי בכך שלא התיר לבני משפחתו לבקרו בביתו שבקריית שמונה. כמו-כן לטענתו, טעה בית-המשפט עת שסירב לאפשר לעורר לצאת לעבודה עם דודו מוחמד קהמוז, בחקלאות.
הוסיף וטען בא כוח העורר, כי לאור העובדה שחלקו של העורר בפרשה קטן ולאור העובדה, כי אין לו עבר פלילי מחד, והיות וחלף זמן רב מתחילת מעצר הבית אותו לא הפר מאידך, ראוי לאפשר לו לצאת לעבודה מסודרת בפיקוח דודו.
לעומתו, באת כוח המשיבה טענה, כי אחד המעורבים בפרשה זו ונאשם בכתב אישום אחר הוא דודו של העורר (להלן: האחר) ועל-כן אין מקום לאפשר לו יציאה לעבודה, בפיקוחו של דודו מוחמד קהמוז, שהוא אחיו של האחר, אולם, יחד עם זאת, הסכימה היא לאפשר לעורר לקבל בביתו ביקורי משפחה מקרבה ראשונה, היינו, סבתותיו, הוריו, אחיו ואחיותיו, באופן בו כל אחד מבני המשפחה יהא רשאי לבקרו פעם בשבוע.
בהסכמת הצדדים, מתקבל בזאת הערר באופן חלקי, במובן זה שיתאפשר לעורר לקבל בביתו ביקורי משפחה מקרבה ראשונה, היינו, סבתותיו, הוריו, אחיו ואחיותיו באופן בו כל אחד מבני המשפחה, יהא רשאי לבקר את העורר פעם בשבוע. ביקורי המשפחה יהיו בימים קבועים ללא אפשרות החלפה. רשימת המבקרים בחלוקה לפי ימים, תיערך על-ידי באי-כוח הצדדים ותוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.
את חלקו האחר של הערר אני דוחה, לאחר שהגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה שלא להתיר לעורר לצאת לעבודה.
אשר-על-כן, אני מקבל בזאת את הערר בחלקו, במובן זה, שהערר בעניין ביקורי משפחתו מתקבל כאמור לעיל, ואילו הערר בדבר יציאתו לעבודה נדחה.
ניתנה היום כ"ד באב תשס"ד
(11.8.04)
ש
ו פ ט