בש"פ 7036/03 אליהו גואטה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ב' אזולאי), מיום 31.7.03 בבש"פ 20999/03, לעצור את העורר, אליהו גואטה, עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.נגד העורר הוגש ביום 24.7.03, כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973); עבירה של החזקת כלים (עבירה לפי סעיף 10 לאותה הפקודה); עבירה של החזקת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977); עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 274 לאותו חוק).

3.המאשימה טוענת כי, הנאשם החזיק בארון במבנה ששימש כמחסן לידי בית הוריו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של קרוב לשני קילוגרמים, שלא לצריכתו העצמית. בנוסף, החזיק מכשיר שקילה אלקטרוני, המשמש להפצת הסם. בחדר הסמוך לסם הוחזק, בלא רשות על-פי דין, אקדח גנוב ומחסנית ובה 12 כדורי אקדח. כששני שוטרים ביקשו לעוצרו, הוא קילל אותם וזרק לעברם בקבוק מים. בהמשך, כשנדרש להיכנס לרכב משטרתי, בעט בקצין משטרה ונשך שוטר בכף ידו.

4.העורר הודה תחילה בפני שוטרים שמה שנתפס - שלו הוא, אחר כך טען כי אמר מה שאמר כדי שאביו ישוחרר. העורר סירב למסור גרסה בחקירה ואמר שידבר רק לאחר שיתייעץ עם עורך דין. בא כוח העורר טען בערכאה הראשונה שהעורר לא מתגורר בבית אביו וכי אין סיבה להניח שהסמים והאקדח היו דווקא שלו ולא של אחד המתגוררים בבית – האב או אחים אחרים. בא כוח העורר הפנה גם לשיחה שהוקלטה בין העורר לאביו שממנה עולה, לטענתו, שהעורר הודה במה שהודה כדי לשחרר את אביו.

5.הערכאה הראשונה קבעה שבעניין ההחזקה יש ראיות לכאורה רק במובן הפורמלי אך מתעוררים ספקות ביחס לסיכויי ההרשעה. בית המשפט ציין כי היה מנסה לבדוק חלופת מעצר נוכח הספקות שמתעוררים ביחס לסיכויי ההרשעה בהחזקת הסמים והנשק, ואולם בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של הנאשם ובעבירות הנוספות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות יש עילה נוספת למעצר, וכי "יש במכלול האישומים ובעברו הפלילי של המשיב כדי להצביע על מסוכנות המחייבת את מעצרו. בנסיבות העניין נראה לי כי לנוכח התפרצותו האלימה כלפי השוטרים, עברו הפלילי והסיכוי להרשעתו אם לא יתקבל ההסבר שניתן להודעתו אין לסמוך עליו כי יעמוד בתנאים של חלופה למעצר ויימנע ממעשי אלימות ומעבירות סמים." בסופו של דבר הורה בית המשפט על מעצר עד לסיום ההליכים ועל כך הערר שבפניי.

6.בא כוח העורר טוען כי משקבע בית המשפט מה שקבע ביחס לסיכויי ההרשעה בהחזקת הסם והאקדח אין עוד הצדקה למעצר. העורר תקף את השוטרים בשל כך שביקשו לעצור את אביו, ועניין זה אינו מצריך, כשלעצמו, מעצר.

6.אומר בפתח הדברים: עיינתי אף אני בחומר הראיות ואין אני סבורה שהראיות שלכאורה הן במובן הפורמלי בלבד. בראש ובראשונה ישנה הודיה של העורר בהחזקה. בית המשפט הסתמך על השיחה בין העורר לאביו. לכאורה הדברים מתפרשים דווקא אחרת: דברי כעס של האב על בנו הגורם לו "בעיה". הדברים הם למצער דו משמעיים. ראוי לתמלל את ההקלטה מחדש משום שקטעים שונים בה לא ברורים, ויש להאזין גם לאינטונציה, אך רחוקה אני, כאמור, מלהניח שהעורר טוען בהקלטה באזני אביו שהודיתו היתה הודית שווא. יש להוסיף שברשות העורר נתפסו 15,000 ₪ ולכאורה אין לכך הסבר מניח את הדעת.

7.עו"ד מרוז, בא כוח העורר, שטען בטוב טעם דעת ניסה להמעיט ממשקל ההרשעות הפליליות של העורר. ואולם עיקר לעניינו ההרשעה האחרונה באחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ייצוא ייבוא ומסחר והספקת סמים מסוכנים. בעניין זה הורשע העורר ביום 4.3.01, הוטל עליו מאסר של 12 חודשים וכן מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה אם יורשע העורר בעבירת האחזקה נשוא תיק זה. אף דעתי כדעת הערכאה הראשונה שהמכלול שהוכח לכאורה בתיק זה – מצדיק מעצר עד תום ההליכים. כאמור, הראיות לכאורה בשאלת ההחזקה אינן לדעתי פורמליות בלבד. העורר הורשע לפני זמן לא ארוך בעבירת סמים דומה. על כן נשקפת ממנו לכאורה סכנה לציבור ויש הצדקה למעצרו עד סיום ההליכים, לבל יחטיא את הציבור לצרוך סמים. שיקול זה גובר על נסיבות אישיות שונות של העורר ומשפחתו שפורטו בערכאה הראשונה, ולפניי.

8.סוף דבר – הערר נדחה.