בש"פ 7037/06 חוסין עיסאוי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום ברמלה נטען, כי החל מתאריך 31.7.06 חזר העורר וגרש את אשתו מביתם, אולם, כאשר הגיעה להוריה אלה שכנעו אותה לשוב לבעלה. הדבר חזר על עצמו גם בליל המחרת, כאשר העורר הוסיף ואיים לנקוט נגד אשתו באלימות אם לא תעזוב את ביתם. הפעם הלכה המתלוננת תחילה למקלט לנשים מוכות, ובתאריך 3.8.06 הלכה לבית הוריה. בשעות הערב של יום המחרת הגיע העורר ודרש לקבל את בתם, ומשהחל לבעוט בדלת, הוזעקה המשטרה. גם בשלב זה לא שכך כעסו של העורר, ועל פי הנטען, בעת שהיה בתחנת המשטרה, ובנוכחות שוטרים, הוא איים לפגוע במתלוננת. כתב האישום כולל שני אישומים נוספים בגין תקיפת העורר את אשתו, האחד שהתרחש, על פי הנטען, בחודש יולי 2006, והאחר כחמישה חודשים קודם לכן. לעורר יוחסו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, שיבוש מהלכי משפט והיזק בזדון.

עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, אולם בית משפט השלום החליט לשחררו למעצר-בית בכפוף לפיקוחו של ערב, וכנגד הפקדתן של ערבויות שונות. ערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל, ועל החלטה זו משיג העורר בפני.

בערכאה קמא לא נחלקו הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, והשאלה היא אפוא אם המעצר הוא תרופתו היחידה של העורר. לעניין זה חשוב להדגיש, שזו אינה הפעם הראשונה שהעורר תוקף את אשתו, וקדם לכך אירוע משנת 2005, בעקבותיו שולב העורר בקבוצה טיפולית לגברים אלימים. כפי שעינינו רואות, לא הפנים העורר את הערכים שביקשו גורמי הטיפול להקנות לו, ובולטת בהתנהגות גישה פטריארכאלית נוקשה.

בנסיבות אלו, הנחת המוצא היא כי העורר מהווה גורם סיכון לאשתו, ומכאן ששחרורו חייב להיות מלווה בבדיקה מקצועית של אותם גורמים המוצעים על ידו לפקח עליו אם יינתן לו להתהלך חופשי. החלופה המוצעת לא נבדקה על ידי שרות המבחן, אלא על ידי בית המשפט עצמו, וספק בעיני אם בדיקה מסוג זה יכולה לוודא את יעילותו של הפיקוח.

אשר על כן, אני דוחה את הערר, אולם אני מוסיף ומורה כי שרות המבחן יבדוק, במועד מוקדם ככל שניתן, את חלופת המעצר אותה אימץ בית משפט השלום או אחרות אותן יציע העורר. את מסקנותיו יגבש השרות בתסקיר שיונח על שולחנו של בית משפט השלום, וזה מתבקש לשוב ולדון בשאלה אם החלופה המוצעת הנה ראויה, ואם יש בה לאיין את הסכנה הנשקפת למתלוננת.