בש"פ 7039/06 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אשום שהוגש לבית המשפט לנוער נטען, כי בחודש יולי 2006 תקף העורר קטין יליד שנת 1990, הכה אותו, והפילו על הרצפה. כאשר התקרבו למקום חבריו של אותו קטין, תקפו אותם העורר וחבריו, וקטין נוסף נדקר בחזהו. לעורר יוחסו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335 וכן סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום כ"א בתמוז התשס"ו (17.7.06) החליט בית המשפט לנוער לעצור את העורר עד תום ההליכים, אולם הוסיף כי אם תוצע חלופת מעצר היא תיבדק לגופה. ואכן, משהוצעו שתי חלופות נתבקש שירות המבחן לבדוק אותן, ובהמשך הוחלט לאמץ את אחת מהן והעורר שוחרר למעצר בית בפיקוחם של אחרים.

על החלטתו של בית המשפט לנוער הוגש ערר בו נטען כנגד דיות הראיות. ערר זה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן הערר שבפני בו עותר העורר לבטל את השמתו במעצר בית, וכן להסיר את האיזוק האלקטרוני.

שאלת קיומן של ראיות לכאורה נבחנה בידי שתי ערכאות קמא ולבקשת בא-כוח העורר שבתי ובחנתי אותה בשלישית. בעקבות כך שוכנעתי כי בידי המשיבה ראיות אשר עשויות להוביל להוכחתו של כתב האישום, ובכך היא מלאה אחר דרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בנסיבות אלו היה מצווה בית המשפט קמא לנקוט באמצעים המתחייבים כדי למנוע את מסוכנות העורר, במיוחד נוכח האמור בתסקירו של שירות המבחן, ועל כן גם בתחום זה לא מצאתי כי בית המשפט לנוער נתפס לתוצאה שגויה.

הערר נדחה.

נתנה היום, י"ז באלול התשס"ו (10.9.06).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

06070390_O01.doc אז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il