בש"פ 704/05 בוריס פלישטייב נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אהד) מיום 10.1.05, אשר דחה את עררו של המשיב על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופטת ל' פרנקל) מיום 14.12.04 להמשיך את מעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים והיזק בזדון. במקרה אחד, על פי כתב האישום, התרגז העורר על אשתו ( להלן: המתלוננת ) בשל האוכל שהגישה לו, צעק עליה והשליך את הצלחת לרצפה. באירוע אחר, על פי המתואר, תפס העורר את המתלוננת בחולצתה והיכה באגרוף בפניה, וכתוצאה נהדפה המתלוננת אל הקיר ונחבלה. העורר אף איים על המתלוננת לבל תפנה למשטרה, לאחר שאמרה לו כי בכוונתה לעשות כן. בארוע נוסף המתואר בכתב האישום רגז העורר על חוסר הסדר בבית, כיוון אקדח לעבר המתלוננת ואיים שיהרוג אותה ואחר כך יתאבד בעצמו. בנו של העורר קפץ והוציא מידיו את האקדח.

ג.בבית משפט השלום נקבע כי ישנן ראיות לכאורה לעובדות המיוחסות לעורר בכתב האישום, המצביעות על מסוכנותו של העורר. תסקירי מעצר אשר בחנו חלופות שהוצעו על ידי העורר, שללו את החלופות המוצעות, ועל כן הורה בית משפט השלום, בהחלטה מיום 4.11.04, על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עם זאת נקבע, כי יישקלו חלופות מעצר נוספות אם יוצעו על ידי העורר. ביום 5.12.04 דחה בית המשפט השלום חלופה אחרת שהוצעה על ידי העורר, בעקבות תסקיר מעצר ששלל את החלופה, וביום 14.12.04 דחה בית המשפט השלום חלופה נוספת שהוצעה על ידי העורר. האחרונה נדחתה בעקבות תסקיר מעצר ותסקיר משלים אשר התייחסו בחיוב לחלופת המעצר עצמה, אך לא הומלץ לשחרר את העורר אל החלופה המוצעת, נוכח ההתרשמות מהעורר עצמו וממסוכנותו. כנגד החלטתו האחרונה של בית משפט השלום הגיש העורר ערר בבית המשפט המחוזי. הערר נדחה. בית המשפט סמך את ידו על החלטתו ונימוקיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי מנע מבא כוח העורר לטעון לעניין הראיות, נוכח הסכמת בא כוח העורר, בבית משפט השלום, על קיומן של ראיות לכאורה.

ד.טענתו העיקרית של בא כוח העורר נסבה על תסקיר המבחן מיום 31.10.04, אשר בחן את העורר עצמו. לטענתו, פגישת העורר עם קצינת המבחן היתה קצרה ביותר והתנהלה במקום צר וצפוף בבית המעצר, שעה שבין העורר לבין קצינת המבחן מפרידה מחיצת זכוכית, בעוד השיחה מתנהלת באמצעות שפופרות טלפון המותקנות משני צידי המחיצה. יתר על כן, לטענתו, התקיימה השיחה בשפה העברית, שפה שהעורר דובר אותה אך בקושי. בא כוח העורר טען, כי מפגישה זו לא התאפשר לקצינת המבחן להתרשם מהעורר באופן מקצועי ואמיתי, ואף על פי כן, כל תסקירי המעצר והחלטות בתי המשפט עד כה, התבססו על אותו תסקיר פגום, כנטען, בלא שבתי המשפט דלמטה מתרשמים מהעורר באופן אישי, ובלא לזמן, למצער, את קצינת המבחן עצמה. נטען עוד, כי החשיבות בהתרשמות מהעורר באופן אישי גברה, נוכח העובדה שבדיון בבקשת המתלוננת לצו הגנה, אשר קדם לדיון בעניין מעצר העורר, שמע בית משפט השלום את המתלוננת במעמד צד אחד. עוד נטען, כי ההסכמה לראיות לכאורה עליה התבססו החלטות בתי המשפט דלמטה, היתה מטעם באי כוחו הקודמים של העורר, אשר הוחלפו עם הגשת הבקשה לחלופת המעצר האחרונה. בהתאם לכך נטען, כי העובדה שהמתלוננת הגישה תביעת מזונות בד בבד עם הגשת התלונה במשטרה, מלמדת על כך שתלונה זו היא חלק ממאבקה לקבלת מזונות מהמשיב, ולראיה, כך נטען, שהמתלוננת הגישה את תלונתה רק מספר חודשים אחרי הארוע נשוא התלונה. עוד נטען, כי בתגובה לכתב האישום כפר העורר בכל העובדות, כי העורר - בניגוד למתלוננת - נחקר ללא מתורגמן, וכי בנו של העורר, אשר גירסתו תומכת לכאורה בגירסת המתלוננת, נחקר רק מספר שעות לאחר המתלוננת, באופן שאיפשר לבן ולמתלוננת לתאם את גירסותיהם. נטען עוד, כי חלופת המעצר שהוצעה היא הולמת, ומצויה במרחק רב ממגורי המתלוננת. עוד נטען, כי אף לשיטת התביעה, מסוכנות העורר היא נקודתית בלבד, כי לעורר אין כל עבר פלילי, וכי כיום אינו מחזיק באקדח.

ה.בדיון טען בא כוח המדינה, כי אין לשעות לטענות העורר לעניין הראיות, שכן הערר בבית המשפט המחוזי הוגש כנגד החלטת בית משפט השלום שלא לקבל את חלופת המעצר, ולא כנגד הימצאותן של ראיות לכאורה. בא כוח המדינה הוסיף כי תלונתה של המתלוננת הוגשה אמנם מספר חודשים לאחר שהעורר איים עליה באקדח, אך העיתוי לתלונה היה מעשה אלימות נוסף של העורר, עובר להגשת התלונה. עוד נטען, כי עדויותיהם של העוררת והבן מלמדים על כך שאלימות העורר כלפי המתלוננת היא אלימות חמורה שננקטה כנגד המתלוננת לאורך 23 השנים בהם חיו בני הזוג ביחד. מעשים אלו, כך נטען, וכן תסקירי המעצר אשר כולם התנגדו לשחרור העורר לחלופת מעצר, מעידים על מסוכנותו של העורר ועל הצורך להשאירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ו.עיינתי בחומר הראיות ובתסקירים. חוששני, כי בנסיבות שבהן שירות המבחן, האמון ככלל על גישת בית הלל כלפי עצורים ועל חיפוש חלופות, רואה בעורר מסוכנות שאין להפיגה לעת הזאת על ידי חלופה, אף אם החלופה עצמה ראויה - אין בידי להעתר לערר. שני בתי המשפט נתנו דעתם לאפשרויות השונות, ואיני רואה מקום להתערב בכך. לעת הזאת יש רק לקוות ולבקש, כי בית משפט השלום ידון בתיק בהקדם האפשרי. ככל שיחול שינוי בנסיבות, כגון במהלך שמיעת הראיות או בהקשרים אחרים, כמובן בידי העורר לשוב ולפנות לעיון חוזר ואף לעדכון התסקיר.