בש"פ 7040/02 משה קיס נ. מדינת ישראל

העורר, העומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יחד עם אחרים בעבירות סמים, נעצר עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצרו.

העורר קיבל עליו את הדין. ברם, משהתקבל ערר אחד משותפיו בנימוק כי הראיות נגד אותו אדם אינן מספיקות למעצר, הגיש העורר בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו. בקשה זו נדחתה ובית-המשפט המחוזי ציין, כי שחרורו של השותף ממעצר אינו משליך על עניינו של העורר שלגביו נמצאו ראיות מספיקות.

בערר שבפניי, מיקד העורר טענותיו בדיות הראיות, ולחלופין בחלקו המזערי בפרשה מושא כתב-האישום.

2.על-פי כתב-האישום, נקשר קשר בין הנאשמים להברחת כדורי A . M . D . M מהולנד באמצעות בלדרים לארצות שונות, וכי חלקו של העורר - המואשם בעבירות קשירת קשר לפשע ושידול לסחר ויבוא סמים - למימוש הקשר התבטא בשכנועו של דוד שטיינבוך לשמש בלדר תמורת תשלום 3,000 דולר ששולמו לו בגין השכנוע, וכי שטיינבוך, שהסכים להצעת העורר כשהוא מלווה בבלדר נוסף וידל ביבס שמו, ניסה להכניס את הסמים שקיבל בהולנד (במשקל 17 ק"ג) בתוך מזוודה, אלא שנלכד בשדה-התעופה בניו-יורק.

העורר, בחקירתו במשטרה, הכחיש כל קשר עם שטיינבוך ואך הודה כי הוא מכיר אותו. אף שטיינבוך לא העיד נגדו. התשתית הראייתית שהציגה התביעה מושתתת בעיקרה על ציטוטים לשיחות טלפוניות בין הקושרים, ובכללם, שיחות טלפון עם העורר. משיחות אלה עולה, כי ביבס הודיע למפעיליו ששטייבוך, שככל הנראה נעצר מבלי שביבס הבחין בכך, נעלם. וכי המפעילים חשדו כי שטייבוך והעורר ביקשו להשאיר בידיהם את התמורה שיקבלו ממכירת הסמים שנמסרו לשטיינבוך בהולנד. חשד זה עולה מן השיחה שנוהלה עם העורר עצמו, בגידרה הכחיש הוא כי היה לו חלק בהיעלמו של שטיינבוך.

סניגורו של העורר טען, כי משיחה זו ניתן אך להסיק שהעורר מסר לשותפיו לכתב-האישום את שמו של שטיינבוך כמועמד לביצוע בלדרות, אך הוא עצמו לא שידל אותו. דא עקא, שלגירסה זו אין תשתית ראייתית לכאורית. שכן, כאמור, העורר הכחיש מכל וכל קשר עם שטיינבוך ואף לא טען כי מסר את שמו, וכיום אין עוד חולק כי חומר הראיות מלמד על קשר בין השניים.

לעורר אף עבר פלילי מכביד, בכללו, בעבירות סמים ובהן עבירה אחת של שידול אחר לביצוע בלדרות סמים.

בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי לעוצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.