בש"פ 7049/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.העוררים עומדים לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים וניסיון הצתה, עבירות לפי סעיפים 499(א), 497 ו-448 בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בעקבות פינוי המאחז בעמונה, הוצתו רכבים השייכים לאנשי משטרה, ולעוררים יוחס מעשה מסוג זה. על פי גרסת המשיבה, בתאריך 4.7.06, בשעת לילה מאוחרת, הגיעו העוררים ברכב שכור לאחד מרחובותיה של ירושלים, שם חנה רכבו של שוטר. הם עצרו ליד הרכב ועוררים 1 ו-2 ירדו ממנו, שפכו נוזל דליק על קדמת הרכב והניחו מתחתיו מיכל פלסטיק ובו נוזל דליק. העוררים 1 ו-2 אף הספיקו להדליק פתיל השהיה, אולם משהבחינו בשוטרים הקרבים לעברם, הם פתחו בריצה, פתיל ההשהיה נשמט מידיהם, ולאחר מספר שניות הוא נדלק מבלי לגרום לפגיעות בנפש או ברכוש.

2.המשיבה עתרה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את העוררים עד תום ההליכים, ובהחלטתו מיום ו' באלול התשס"ו (30.8.06), קבע בית המשפט קמא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, שבמרכזן עומד תיעוד מצולם של ההתרחשויות בזירה בשעת מעשה. אקדים ואומר כי מסקנה זו של הערכאה קמא מקובלת עלי, כפי שמקובלת עלי מסקנתה כי למעשי העוררים נודעת חומרה רבה, וככאלה הם מקימים עילת מעצר. השאלה הנותרת היתה אפוא אם תרופתם של העוררים במעצר בלבד או שמא ניתן לעשות שימוש בחלופה אחרת שגם בה יהיה די לאיין את מסוכנותם. השופט המלומד של בית משפט קמא בחר לעצור את העוררים, ועל החלטה זו משיגים הם בפני.

3.נדמה כי אין צורך לחזור ולומר כי ההשקפה הניצבת ברקע חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הנה כי השימוש בנשק המעצר, שמטבעו נועד למטרה מניעתית, צריך להיעשות בזהירות רבה, הואיל וכרוכה בו פגיעה בזכות היסוד של נאשם לחירות. לפיכך, הורה המחוקק כי לא ייעצר אדם אלא אם נכח בית המשפט כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שיחרור, שפגיעתם בחירותו של אדם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). כך יש לנהוג בדרך כלל, ובמיוחד בעניינם של נאשמים צעירים, וקטינים בפרט, וכן בעניינם של נאשמים שזו להם מעורבות ראשונה בפלילים או שעברם אינו מכביד יתר על המידה. במסגרת שיקולים אלה יש, מטבע הדברים, לתת את הדעת לשאלות של מדיניות משפטית רצויה, אולם גם לנסיבות המיוחדות של הנאשם שבית המשפט מתבקש לעצור אותו.

4.באשר לעוררים שבפני – כאמור, מקובלת עלי השקפתו של השופט המלומד של בית משפט קמא כי המערערים חטאו, לכאורה, בעבירות אשר כרוכה בהן סכנה לא מבוטלת לציבור, ומהווים התרסה כלפי החוק ואלה שמונו כדי לאכוף אותו. ברם, גם בנסיבות אלה אין זה ברור שתרופתם של העוררים במעצר בלבד, ויש לבחון את עניינו של כל עורר לגופו, באשר כל אחד מהם הוא בבחינת עולם שלם.

באשר לעורר 1 (פלוני) - מדובר במי שהיה קטין בעת האירוע, ועל פי האמור בתסקיר שירות המבחן, הוא משתייך למשפחה נורמטיבית אשר הביעה הסתייגות ממעשיו של בנם. לפלוני אין עבר פלילי, וממילא זהו מעצרו הראשון, שלדעת הכל עלולות להיות לו השלכות הרסניות על מי שלא נתנסה בכך עד כה. פלוני עצור מאז יום 3.7.06, ועל פי האמור בתסקירו של שירות המבחן, הוא מגלה מצוקה רבה מהמצב אליו נקלע, ואפשר שרק עתה החל להבין את עומקה של התהום אליה הדרדר. על רקע כל אלה המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית, ולאחר שבחנתי את החלופות השונות, הגעתי לכלל מסקנה כי היה נכון לקבל את המלצת השירות. כאמור, המעצר המתבקש אופיו מניעתי בלבד, ולהשקפתי יש בחלופות שהוצעו כדי להשיג מטרה זו.

אשר על כן, אני מקבל את עררו של פלוני, ומורה על שחרורו בתנאים אלה:

א.הוא יהיה נתון למעצר בית בישוב אלון מורה בכל שעות היממה.

ב.העורר ישהה בישיבה שבישוב זה תחת השגחתו של הרב צפרי, הרב משלוף והרב שחור. בשעות הלילה ילון העורר בבית הוריו, ואלה יפקחו עליו.

ג.העורר יפקיד ערובה עצמית בסכום של 20,000 ש"ח וכן ערבות צד ג' בסכום דומה, ולעניין זה ניתן להסתפק בערבותם של הוריו.

ד.האנשים שנטלו על עצמם את מלאכת הפיקוח, הרב צפרי, הרב משלוף והרב שחור, יחתמו על התחייבות בסך 5000 ש"ח למלא אחר חובת הפיקוח כהלכתה.

ה.העורר יתייצב לשיחות בשירות המבחן ככל שיידרש.

4.משה סקלי - עורר זה, יליד שנת 1984, כבר התנסה בעבר בהליך פלילי. הוא הועמד לדין בשנת 2002 בעקבות עבירה אותה ביצע ביוני 2001 כאשר הפריע לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט שגזר את דינו של העורר בחודש ינואר 2003, נמנע מלהרשיע אותו והסתפק בחיובו לבצע שירות לתועלת הציבור. העובדה שהעורר חזר לבצע עבירות מטרידה ביותר, הואיל והיא מצביעה על מי שמתקשה ללמוד את לקחו. מאידך, שירות המבחן, בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא, התרשם כי מדובר באדם צעיר, שהעבירה המיוחסת לו הינה חריגה בדרך חייו בשנים האחרונות, והוא מכה עתה על חטא. בנסיבות אלו המליץ השירות להסתפק בעניינו בחלופת מעצר, וחרף הלבטים שלוו אותי, החלטתי להיעתר לכך. אני עושה זאת נוכח השקפתי כי כליאתו של אדם צעיר, גם אם חטא בעבר, לא תיטיב עימו, ובעיקר אני נוהג כך לאחר ששוכנעתי כי בחלופות המוצעות יש כדי למנוע את מסוכנותו, ככל שזו קיימת.

לפיכך, ישוחרר משה סקלי בתנאים הבאים:

א.הוא יהיה נתון במעצר בית בישיבה שקיבוץ "שעלבים", בכל שעות היממה, תחת פיקוחם של הרב גדעון בנימין, הרב ישי מאור ומר ניר קפרי.

ב.העורר יפקיד ערובה עצמית בסכום של 20,000 ש"ח וערבות צד ג', בסכום זהה, ולענין זה ניתן להסתפק בהוריו.

ג.כל אחד משלושת המפקחים האמורים יחתום על התחיבות בסך 5000 ש"ח לקיים נאמנה את מלאכת הפיקוח.

5.אריה טסלר - עניינו של עורר זה שונה משני חבריו. חרף גילו הצעיר, מתברר כי זו אינה מעורבותו הראשונה בפלילים. כבר בשנת 2005 הוגש נגדו כתב אישום שמייחס לו את ביצוען של מספר עבירות בשני מועדים בחודש מרץ 2005: התפרעות, הכשלת שוטר ותקיפת שוטר. תיק נוסף נפתח נגדו בשנת 2006, וגם הפעם בעבירות דומות אותן ביצע, על פי הנטען, בחודש ספטמבר 2004. בחודש יוני 2005 נמצא העורר כמי שקשר עם אחרים קשר לייצר דוקרנים, אשר יונחו על כבישי הארץ במטרה לשבש את התנועה. בגין פרשה אחרונה זו נגזרו לטסלר, ביום 23.5.06, שלושה חודשי מאסר בהם נשא בדרך של עבודות שירות וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי. מתוך עובדותיו של התיק הנוכחי ניתן ללמוד, כי לא חלפו אלא שבועות ספורים בלבד עד שהעורר שב לעסוק בפלילים. התמונה המצטיירת היא איפוא כי מעורר זה נשקפת סכנה מוחשית שעה שהוא מתהלך חופשי, ולמרבה הדאבה, הוא הוכיח במעשיו כי תרופתו במעצר בלבד, הואיל וגם כאשר ניתן בו בעבר אמון, הוא מעל בו.

אשר על כן עררו של עורר זה נדחה.