בש"פ 7050/06 רובין גאבר נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצועם של שני מעשי סדום בקטינה בת 15, הסובלת מפיגור קל. על פי הנטען, פגש העורר את הקטינה בירושלים, הזמינה להצטרף אליו לנסיעה, ואז הוביל אותה לבית קפה שם השקה אותה במשקאות חריפים. בהמשך, הוביל אותה למקום מבודד, שם ביצע בה מעשה סדום חרף התנגדותה ומחאותיה. בשלב מאוחר יותר חזר העורר וביצע בה מעשה דומה על מזרן בבית קפה.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בערר שבפני משיג העורר כנגד החלטה זו. להשלמת התמונה אוסיף, כי בתאריך י"ז בשבט התשס"ו (15.2.06), ובעת שהיה מיוצג על ידי סנגור אחר, הודה העורר בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והדיון נדחה לצורך הכנתו של תסקיר מבחן. בינתיים, החליט העורר להסתייע בסנגור אחר, עורך-הדין היתאם חג' יחיא, וזה הודיע לבית המשפט בישיבה שהתקיימה בחודש תמוז התשס"ו (יוני 2006), כי לאחר שילמד את חומר הראיות אפשר שיעתור להתיר לשולחו לחזור בו מהודאתו.

מאחר ובא-כוח העורר לא נקט בזמן שחלף מאז עמדה חדשה, נותרה הודאת שולחו כמו גם הכרעת דינו של בית משפט קמא, על כנן. מכאן מתחייבת מסקנה נוספת, שעתה שוב לא עומדת לעורר חזקת החפות, והרי המעשים בהם הודה והעבירות בהן הורשע, מופלגות הן בחומרתן. העורר כפה את עצמו על נערה צעירה וביצע בה עבירות מין, ודי באלה כדי להוכיח את הסכנה הגלומה בו לציבור. סבורני, כי בנסיבות אלו לא היה מקום להסתפק בחלופת מעצר, גם אם סבר שירות המבחן אחרת, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.