בש"פ 7051/06 פלוני נ. מדינת ישראל

בין העורר, קטין יליד חודש נובמבר 1991, לבין המתלונן, קטין אף הוא (יליד חודש יוני 1991), נתגלע סכסוך, שבעקבותיו החליטו להיפגש באחד מימיו של חודש אפריל 2006, בשעות הערב, בגן כלשהו. הן העורר והן המתלונן הגיעו לגן מלווים במספר מחבריהם, ולמפגש זה הגיע העורר כשהוא מזוין בסכין, ובסכין החזיק גם הנאשם האחר בתיק זה – ע.ח. – בן גילו. במהלך אותו מפגש דקר העורר את המתלונן בקדמת בית החזה משמאל, ונדרש ניתוח שכלל פתיחת חזה כדי להציל את חייו.

בגין כל אלה, יוחסו לעורר עבירות של נשיאת סכין וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובעקבות כך עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בעת הדיון בבית משפט קמא היה מוסכם כי קיימות ראיות לכאורה ואף עילת מעצר, והשאלה היחידה שהיתה טעונה הכרעה היא אם יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר "נושא עמו סכנה רבה לסביבתו", ועל כן, חרף גילו הצעיר הוחלט לעוצרו עד תום משפטו. אותה החלטה ניתנה בחודש אפריל 2006, ומאז תוקן כתב האישום, ובמקום "חבלה חמורה", מיוחסת עתה לעורר עבירה של "פציעה בנסיבות מחמירות". העורר הודה בעובדות שיוחסו לו, והדיון נדחה לצורך הטיעונים לעונש. בעקבות כך עתר העורר לשוב ולעיין בשאלת מעצרו, ומשהוחלט להותיר את המעצר על כנו, הוגש הערר שבפני.

קשתה עלי ההחלטה בערר זה, היא קשתה הואיל ומדובר בשלילת חירותו של נער צעיר, אשר שהייתו בתנאי מעצר קרוב לוודאי לא תסייע לו לסגל לעצמו כללי התנהגות טובים יותר. מאידך, נער זה גרם במו ידיו ובהינף סכין, לפציעתו הקשה של בן-גילו אותו הוא דקר בחזהו, ואך כפסע היה בינו לבין קיפוד פתיל חייו. בתי המשפט התריעו וחזרו והתריעו מפני השימוש הגובר באלימות בחברה הישראלית, ובמיוחד כנגד הקלות הבלתי נסבלת בה משתמשים בני נוער בסכינים כדי ליישב סכסוכים של מה בכך. הזהרנו בעבר כי מבצעיהן של עבירות מסוג זה עלולים לאבד את חירותם אף בטרם הורשעו בדין, אולם נראה כי מסר זה לא נקלט דיו.

לפיכך ועל אף שמדובר בנער צעיר, לא מצאתי כי נוצרו נסיבות אשר יצדיקו לסטות בעניינו מההחלטה המקורית בדבר מעצרו. נהפוך הוא, הודאת המערער והרשעתו, רק מחזקת את המסקנה כי מעצר זה הינו חיוני.

אשר על כן, הערר נדחה.