בש"פ 7053/04 מדינת ישראל נ. זאהר נאסר

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם – לפי המוקדם.

כנגד המשיבים ונאשמים נוספים הוגש, ביום 4.11.03, כתב אישום מתוקן, המורכב משני אישומים, ומייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לרצח. בנוסף, יוחסה למשיבים 2 ו-3 עבירה של הפרת הוראה חוקית.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת סכסוך משפחתי בין המשיב 1 לבין אביו ואחיו (להלן: המתלוננים מספר 1 ו-2, בהתאמה) על רקע סירובו של המתלונן מספר 1 ליתן למשיב 1 חלקת קרקע, קשר המשיב 1 קשר עם המשיבים 2 ו-3, שהם בניו, וביחד עם שני נאשמים נוספים, שהם בניו הקטינים, להכות את המתלונן מספר 2 ולדקור אותו, במטרה לגרום למותו. למחרת היום, הצטיידו המשיבים והנאשמים הנוספים בסכינים, אלות ומקלות, רדפו אחרי המתלונן מספר 2 במכונית ופגעו ברכבו על מנת לגרום לו לעצור ולחבול בו. עת הצליח זה להימלט לבית אביו, רדפו אחריו המשיבים לתוך הבית, תפסו אותו ואת המתלונן מספר 1, דקרו אותם מספר פעמים בסכינים וגרמו להם חבלות חמורות.

על-פי עובדות האישום השני, המשיבים 2 ו-3 הפרו צו הגנה שניתן לבקשת המתלונן מספר 1 ושעל-פיו נאסר עליהם להיכנס לביתו או להתקרב אליו למרחק של 500 מטר וכן ליצור עימו קשר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

ביום 25.12.03, הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

משתמו תשעה חודשים, ומשטרם נסתיים משפטם, מבקשת כעת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים.

לטענת בא-כוח המדינה, טיב העבירות המיוחסות למשיבים מלמד על מסוכנותם הרבה לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט. לטענתו, מדובר באירוע רצוף אלימות שנעשה לאחר תכנון מוקפד מראש. עוד טוען הוא, כי מסוכנותם אף נלמדת מכך שהמעשים המיוחסים להם נעשו תוך הפרה של החלטות וצווים שניתנו על-ידי בתי-המשפט. כמו-כן, טוען הוא, כי למשיבים עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות. מוסיף וטוען בא-כוח המדינה, כי העיכובים שהיו בהתנהלותו של המשפט נגרמו ברובם מצידם של באי-כוח המשיבים, וכי בשלב זה קבועות שלוש ישיבות שיתקיימו מיד בתום פגרת בתי-המשפט.

מנגד, מתנגד בא-כוח המשיבים לבקשה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהונח לפני, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

אין מחלוקת, כי ישנן די והותר ראיות לכאורה לאשמתם של המשיבים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום.

מסוכנותם של המשיבים עולה באופן חד וברור מן העבירות המיוחסות להם. העבירה המיוחסת למשיבים באישום הראשון מקימה את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, באשר המשיבים עשו שימוש בנשק קר ובאלימות.

החומרה היתרה שמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי-המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות (ראה בש"פ 1049/04 דוד שיטרית נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1), 1277 ,עמ' 1279).

אין מקום לבחון חלופת מעצר במקרה שבפני, שכן נסיבות ביצוע העבירות, התכנון המוקדם, האלימות הקשה והאכזרית שהופעלה על-ידי המשיבים כנגד המתלוננים והשימוש בסכינים מלמדים, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותם של המשיבים כלפי הציבור. מעשיהם חמורים עד מאוד ומאיינים חלופת מעצר בפני עצמם, ועל אחת כמה וכמה כאשר נעשו תוך הפרה בוטה של צווי בית-משפט ומעילה באמון שניתן בהם, כפי שעולה מעובדות האישום השני נגדם.

כמו-כן, אין ספק, כי מתיאור השתלשלות העניינים במשפטם של המשיבים עולה, כי בתיק נתבקשו דחיות רבות מצד ההגנה מטעמים שונים, דבר אשר גרם לביטולם של מספר ישיבות שהיו קבועות לשמיעת הראיות. כמו-כן, בשלב זה קבועות שלוש ישיבות לשמיעת הוכחות שיתקיימו מיד לאחר תום פגרת בתי-המשפט, ויש לקוות, כי התנהלותו של המשפט תהא מעתה מהירה יותר.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 2.8.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח 213/03 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.