בש"פ 7054/08 מדינת ישראל נ. דיאב קהמוז

לפניי בקשת המדינה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 1166/07 בבית המשפט המחוזי בנצרת, נוכח העובדה שביום 2.9.2008 יחלפו 9 חודשים למעצרם.

1.

ביום 2.12.2007 הוגש נגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, בעבירה של עסקה בסם מסוכן לפי סעיפים 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה. לפי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים שקדמו להגשת כתב האישום, במועד שאינו ידוע בדיוק לתביעה, הועברו אל המשיבים סמים שאוחסנו בביתו של המשיב 1. דובר בכמות גדולה של סמים מסוכנים, מסוג קוקאין, הרואין וחשיש אשר הועברו על ידי קאיד בירו, אזרח ותושב לבנון, אל המשיב 1, אשר הסתירם בתא אחסון בתקרת ביתו. המשיב 2 היה אמור לאסוף את הסם המאוחסן בביתו של המשיב 1, ולקחתו משם. ביום 12.11.2007, נתפסו הסמים בביתו של המשיב 1 במהלך חיפוש משטרתי: נמצאו כ- 4 ק"ג הרואין, כ- 11 ק"ג חשיש וכ- 52 גרם קוקאין.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשתה, טענה המבקשת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, לרבות דו"חות הפעולה של השוטרים שמצאו את הסמים ברשותו של המשיב 1, והאזנות סתר שמהן עולה כי הסמים היו שייכים למשיבים. כמו כן, לטענת המדינה, הכמות האדירה של הסם שנתפס בחזקתם של המשיבים מעידה על מסוכנותם, באופן המצדיק מעצרם עד לתום ההליכים. עוד הוסיפה המבקשת, כי עברם הפלילי של המשיבים, והרשעותיהם בעבירות סמים חמורות, מצטרפות לשיקולים הקוראים למעצרם כאמור. מנגד, טענו המשיבים, כי אין כל ראיה לכאורה הקושרת אותם עם הסמים שנתפסו. המשיבים לא חלקו על כך שהסמים נתפסו בביתו של המשיב 1, אך לטענתם, לא נשללה האפשרות שסמים אלה הוטמנו שם על ידי אביו של המשיב 1, המוכר כסוחר סמים, ונמלט ללבנון במועד מוקדם יותר. בהחלטתו מיום 7.4.2008, קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הווארי ) את בקשת המבקשת, והורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו, ציין בית המשפט, כי אין בידו לקבל את גרסתם של המשיבים, לפיה הסמים שנתפסו שייכים לאביו של המשיב 1, וזאת מכיוון שלאחר הימלטותו של האב כבר נערך חיפוש במקום בו נתפסו הסמים. כמו כן, ציין בית המשפט, כי השגותיהם של המשיבים לגבי דו"חות המשטרה ומהימנותן של האזנות הסתר שנערכו, מקומן בהליך העיקרי שיתנהל בעניינם, ואין בהן כדי לערער על קיומן של ראיות לכאורה. המשיב 1 ערר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, ועררו נדחה ביום 15.5.2008.

ביום 11.3.2008, ולאחר שהוסדר עניין ייצוגו של המשיב 1, נקבעו מועדים לשמיעת ראיות בתיק. ביום 30.3.2008, הגיש המשיב 1 בקשה לביקור בזירת העבירה – ביקור שהיה דרוש לו, לטענתו, על מנת לבסס את הגנתו, ועל כן עליו להיערך עוד לפני שמיעת הראיות. נוכח העובדה שזירת העבירה נמצאת בכפר ע'ג'ר, בשטח המהווה שטח צבאי סגור על פי צו הרמטכ"ל, קבע בית המשפט כי על בא-כוח המשיב 1 לפנות בדרכים המקובלות בנסיבות כאלה, אם ברצונו לערוך ביקור כאמור. ביום 6.5.2008, ביקש המשיב 1 לדחות את ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, שנקבעה ליום 14.5.2008, מכיוון שטרם נערך הביקור בזירת העבירה. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי שמיעת הראיות באותו יום תתמקד בנושאים שאינם נוגעים במישרין לנושאי בקשת המשיב 1. ביום 1.6.2008 הגיש המשיב 1 בקשה לביטול שני מועדי הוכחות נוספים באותו נימוק, והמועדים בוטלו בהסכמת המדינה ונקבעו מועדים חדשים, החל מתחילת חודש ספטמבר 2008.

2.

בטיעוניה לפניי, טענה המבקשת, כי מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מכמויות הסם הגדולות שנתפסו ברשותם, ומהרשעותיהם הקודמות בעבירות סמים, באופן שמחייב השארתם במעצר. עוד הוסיפה המבקשת, כי המועדים לשמיעת הראיות בתיק קבועים לתחילת תקופת ההארכה המבוקשת, וכי עיקר העיכוב בתיק נגרם בשל רצונו של בא-כוח המשיב 1 לבקר בזירת העבירה – דבר שלא היה הכרחי, לטעמה של המבקשת, לצורך הגנתו. מנגד, טענו המשיבים כי התביעה מבקשת הארכת מעצר לאחר מחדלים של המשטרה ועיכובים שונים בהתנהלות התביעה, באופן שלא אפשר למשיבים לנהל את הגנתם. המשיבים טענו כי ראיות התביעה חסרות ופגומות, וכי דו"חות המשטרה נכתבו בדיעבד, ועל מנת לסתור טענות שהעלו המשיבים. לטענת המשיבים, דו"ח המשטרה לפיו נערך חיפוש בביתו של המשיב 1 לאחר שאביו נמלט משם, שהוא שאמור לבסס את טענת התביעה לפיה הסמים אינם שייכים לאביו של המשיב 1, הינו דו"ח חסר, ובלתי-אמין. כמו כן, טענו המשיבים, כי לא הובררה אמינותן של האזנות הסתר המקשרות אותם, לכאורה, לספק הסם. לעניין זה, הציגו המשיבים בקשות לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), שהוגשו מטעמם לבית המשפט המחוזי בנצרת הנוגע להאזנות סתר אלה; המשיבים טענו, כי העיכוב בטיפול בבקשות הוא שהביא להתמשכות ההליכים בעניינם, באופן המהווה מחדל של רשויות האכיפה המצדיק את שחרורם ממעצר.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. ההכרעה בבקשה להארכת מעצר נעשית לנוכח אופן התנהלותו של ההליך המתקיים בעניינו של העצור, ובהתחשב בצורך לאזן בין זכויותיו של העצור וההגנה על חירותו מחד גיסא, לבין מסוכנותו וההגנה על הציבור מאידך גיסא. בנסיבות עניינם של המשיבים, חומר הראיות והאישום בו מואשמים שני המשיבים, מייחסים להם עבירות המקימות חזקת מסוכנות, שלא נסתרה. חומר הראיות לכאורה מצביע על נגישות של המשיבים לכמויות אדירות של סמים מסוכנים, שהפצתם מהווה סכנה מהמעלה הראשונה לציבור. לעניין טענותיהם של המשיבים בדבר חולשת טענות המבקשת ובדבר הפגמים השונים שנפלו, לטענתם, בפעולות המשטרה, אין מנוס מלקבוע כי טענות אלה מקומן בהליך העיקרי שיתנהל בעניינם של המשיבים, והן אינן מבטלות את הראיות לכאורה המצדיקות המשך מעצרם בשלב זה. מעבר לצורך, בהקשר זה, יוער כי גם לגופם של דברים לא שוכנעתי כי טענותיהם החמורות ומרחיקות הלכת של המשיבים בנוגע ל"פיברוק" דו"חות משטרה הינן מבוססות. כמו כן, הרושם שביקשו ליצור המשיבים, כאילו העיכוב בהליך בעניינם נבע אך ורק, או למצער, בעיקר, מהתנהלותה הפגומה של המבקשת, ומאי התייחסות לבקשה לקבלת חומר חקירה, איננו מתיישב עם החומר שהוצג בפניי. לבקשתי, ניתנה תגובת הפרקליטות לטענה בדבר אי מסירת החומר. מתגובה זו מתברר כי בקשתם של המשיבים הייתה כללית וגורפת, והתייחסה באופן בלתי ברור לכלל החומר שנאסף במשך שנים על ידי המדינה בנוגע לקאיד בירו, סוחר הסמים שהעביר, לכאורה, את הסמים אל המשיבים. כן עולה מתגובת המדינה, כי כל חומר החקירה הרלוונטי לעניינם של המשיבים, הכולל גם דיסק ובו כל השיחות המוקלטות בתיק, אכן הועבר אליהם. באשר להעברת כלל החומר הנוגע להאזנות סתר שנערכו לגורמים שונים, שאינם העוררים, ולאורך שנים רבות, הרי לכאורה, ועל פני הדברים וללא בירור, אין מדובר בחומר חקירה כמשמעו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי עד כדי עילה להימנע מתחילת הדיון בתיק. נוכח כל זאת, ונוכח העובדה שכעת קבועים מועדי ההוכחות בתיק למועדים קרובים, שיש לקוות שיתקיימו במועדם, לא ראיתי לקבל את עמדתם של המשיבים ולשחררם ממעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך החל מיום 2.9.2008 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 1166/07 בבית המשפט המחוזי בנצרת , לפי המוקדם.